:)

מאושרת או מעושרת? פרק 15

22/06/2014 1043 צפיות אין תגובות
:)

רקדנו קצת אני ומתיו, רציתי כלכך לנשק אותו, והרגשתי שגם הוא עוצר בעד עצמו, החיבוקים שלו, המגע שלו צימרר אותי בנעימות, דמיינתי את מגעו החם מלטף את כולי ברכות וצמרמורת עברה בי, חייכתי אליו חיוך מסתורי ולחשתי באוזנו "נפגש בעוד חמש דקות בקצה הגן, לפני הנהר" מתיו הסתכל עליי בתדהמה, היום הוא הולך להכיר מקומות חדשים, חשבתי וחייכתי לעצמי.
הגעתי קצרת נשימה למקום שקבעתי עם מתיו, הייתה שם חממה שאימא בזמנו התעקשה לבנות כדי לגדל פרחים נדירים, אך היא זנחה את התחביב הזה לפני שנים, הגעתי לכאן כשרציתי להעלם מהכל, ולקבל כמה רגעים של שקט, למזלי היה לי את המפתחות היחידים לחממה, כך שאף אחד לא יפריע לנו לדבר.מתיו הגיע כמה דקות אחריי, מה שאיפשר לי לעשות סדר במחשבותיי ולתכנן מה אגיד לו. מתיו חיפש אותי מחוץ לחממה, יצאתי לחלון וסימנתי לו להכנס, "איך יש לך… בעצם, ברור שיהיה לך, את אחד האנשים כי מתוחכמים שאני מכיר" מתיו אמר ותפס אותי קירב את שפתיו לשפתיי ונישק אותי בתשוקה מתגברת, עצרנו את הנשימה הפסקנו כשכבר לא יכולנו נשמנו נשימה עמוקה ומתיו אמר בלחש "כל כך התגעגעתי אלייך אהובתי, מתתי להיות איתך לבד…" ושוב צללנו לנשיקה ארוכה יותר. מתיו הרחיק את שפתיו משפתיי ושנינו פקחנו את העיניים, מתיו נישק את ראשי, מצחי, עיניי, אפי וסיים בנשיקה קטנה על שפתיי, הוא חיבק אותי חזק ורציתי ששנינו נהפוך לישות אחת, רים ומתיו, מתיו ורים. "אני אוהבת אותך מתיו, כל כך אוהבת" לחשתי למתיו ונצמדתי בחוזקה לחזהו הרחב. "אני יותר" מתיו ענה לי. לא רציתי להרוס את הרגע אך הייתי חייבת, כל כך הרבה זמן תיכננתי בראשי איך אני אגיד למתיו את מה שרציתי להגיד, אך כל מה שהצלחתי להוציא מפי היה "אני עוזבת" סתמי ונטול רגשות. מתיו התרחק ממני והתכנס בתוך עצמו, חיבקתי אותו ואמרתי "אוף אני כל כך מטומטמת, לא הייתי צריכה להגיד ולהרוס את זה", מתיו הרים מיד את ראשו ואמר בכעס "את לא אומרת את זה יותר, את ממש לא מטומטמת" צעדתי צעד אחורה והבטתי בו, כל כך אהבתי אותו באותו הרגע ששקלתי להגיד לו שאני נשארת, מתיו כאילו קרא את מחשבותיי והוסיף "אני גם לא אתן לך לוותר על החלום שלך, את נוסעת" התנפלתי עליו והתנשקנו שוב בתשוקה חייתית, בהתחלה מתיו נדהם מהפראות שבה עשיתי את זה אך הוא זרם עם זה. התרחקנו, חסרי נשימה ומתיו הפר את השתיקה "מתי את נוסעת, אהובתי?", "זה עוד לא סגור, אך כנראה שבעוד מקסימום שבוע", עניתי לו והוספתי, תוך כדי שאני משחקת בשערו הקצוץ, מעבירה אצבע ומרגישה את הויברציות שהיא מעבירה בו "תודה שסיפרת להורייך על הנסיעה, לא ידעתי איך לספר להם" אמרתי והבטתי בו, מתיו קפא במקום ואמר "לא הספקתי לדבר איתם על זה, רים" הסתכלנו אחד בשנייה חסרי הבעה ומתיו המשיך "בטח המלך והמלכה סיפרו", הייתי חייבת להסכים איתו, אין סיבה שלא יגיד לי את האמת. אני ומתיו המשכנו לדבר על המעבר שלי ומתיו סיפר לי שאבי קבע איתו פגישה בעוד כמה ימים "מעניין על מה תהיה השיחה" הרהרתי בקול "אני יודע" מתיו אמר בקול והבהיל אותי "בגלל שאת עוזבת מתפנה התפקיד של הנסיכה המפונקת" מתיו קם ממקומו והחל ללכת כמו טווס וחיקה אותי חיקוי מוגזם "סופיה, אני לא מצליחה למרוח לק על האצבע הקטנה ברגל, את יכולה לעזור לי?" אמר בקול צפצפני, שנינו צחקנו בקולי קולות ואמרתי לו שהוא מפגר , הוא המשיך לצחוק וחיבק אותי, "סליחה, לא התכוונתי לפגוע בך" מתיו אמר והביט עמוק בעיניי "לא סולחת לך, עבד רשע" החזרתי לו בהתרסה ומבט חודר "מה אני צריך לעשות כדי שתסלחי לי?" מתיו אמר והתקרב אליי, צמרמורת עברה בגבי, ההבנה חילחלה לתודעתי לאט לאט, כבר לא יכולנו להתחמק מהמתח שעבר בינינו, הרגשתי מוכנה לזה, ונראה שגם מתיו, הוא ליטף את לחיי בידו, נוגע לא נוגע, היד המשיכה ללטף וירדה לסנטר ולכיוון החזה, הבטתי בידו שליטפה את חזי והחזרתי לו מבט, מתיו התקרב אליי תפס את עורפי בעדינות ונישק אותי ברוך, שלאט לאט התחלפה בפראות, ידיו הצמידו אותי עליו וליטפו את גבי, מדי פעם ידו גלשה סנטימטר מתחת לגב התחתון, ונשימתי נעתקה, לאט לאט גם אני ליטפתי את גבו, מחזירה לו באותה הצורה, מרגישה את נשימתו הכבדה נעתקת, בשלב הזה מתיו החל לנשק את צווארי, נשכתי את שפתיי, מתמכרת לתחושה הנעימה שהוא העביר בי. מתיו החל לפתוח מעט את הרוכסן באחורי השמלה ואני הפשטתי אותו מהז'קט החליפה. מתיו המשיך לנשק את צווארי וירד עם שפתיו לעבר כתפי, מנשק מדי פעם מעל לחזי, נשימותיי הפכו כבדות והשתנקתי מדי פעם, מתיו הפסיק והרים את מבטו, לא הבנתי מדוע הוא הפסיק, הוא עמד קפוא במקום והפר את השתיקה הנעימה ששררה סביבנו "את בטוחה שאת רוצה להמשיך?" הוא שאל בלחש "כן, מאוד" עניתי מבלי להסס מתיו המשיך לנשק אותי נשיקות קטנות לאורך הצוואר והחזה, שנגלה אליו מעט כששמלתי החליקה קצת כשפתח את הרוכסן. מתיו התרחק ממני שוב ואמר בקול " אני לא יכול ככה, רים.אני לא רוצה שהפעם הראשונה שלנו תהיה בחממה מוזנחת, שנייה לפני שאת עוזבת", מתיו סובב אותי ורכס את הרוכסן, מסדר אותי לפני שיצאנו מהחממה, הוא לקח את הז'קט, לבש אותו, תפס את ידי ויצאנו מהחממה. נשארתי דוממת ומתיו לא הבין את פשר שתיקתי, אני חייבת להגיד שהתאכזבתי, נורא רציתי אותו, וחשבתי שעשיתי משהו רע ובגלל זה הוא נרתע מפניי, מתיו דיבר, כאילו קרא את מחשבותיי, פעם שנייה היום "רים אהובתי, לא עשית שום דבר רע, אני אוהב אותך, ותמיד אוהב אותך. בחיים לא אוכל לאהוב אף אחת אחרת, אני אחכה לך כאן" קפאתי במקומי, דמעות מאיימות לפרוץ מעיניי. מתיו הביט בי, נישק את מצחי והמשיך ללכת, משאיר אותי מאחוריו. התחלתי ללכת לאט לכיוון המסיבה, אני ומתיו נעדרו כארבעים דקות, יש לי עוד עשרים דקות להראות את נוכחותי, כאילו נוכחתי שם לאורך כל ההופעה, מנסה להסתיר את אכזבתי ממתיו. אימו של מתיו הייתה הראשונה שנתקלתי בה כשנכנסתי לאולם הנשפים,היא חיבקה אותי ואמרה שחיפשה אותי כדי להפרד לשלום "תודה שבאת, שימחת אותי מאוד שהסכמת לקבל את הפרס" עניתי לה בחיוך והמשכתי להסתובב, מחפשת את הוריי, הייתה תפוסה מלאה באולם והתקשיתי לפלס את דרכי לכיוון הבמה, ראיתי את הוריי רוקדים על הבמה ומיהרתי לרקוד איתם, עליתי על הבמה והצטרפתי לריקודים, משם יכולתי להשקיף ולחפש את מתיו, למרות אכזבתי לא יכולתי שלא להודות לו על הכבוד שרחש לי. ראיתי אותו עם הוריו, מיהרתי אליהם לפני שהם יוצאים, נתקלתי בהם בחוץ, ממתינים לרכבם, הודיתי להוריו בחיבוק חם ומילות פרידה, וחיבקתי גם את מתיו, מוסיפה צביטה עסיסית לישבנו, והוא חושק את שיניו ולוחש לי בחיוך "1:0" חייכתי וחזרתי למסיבה, מחכה לרגע שהיא תגמר ואני אשאר עם הזכרונות המאוד נעימים על מתיו


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך