מאושרת או מעושרת? פרק 13

קמתי בבוקר לקולות שמחה של סופיה, "יום הולדת שמח, הנסיכה רים, מי ייתן וחייך יהיו מלאים באושר ואהבה, וגם עושר לא יזיק, גם לא לי, חחח", צחקתי,"תודה רבה סופיה, גם לך, בעיקר בעל עשיר", סופיה צחקה ויצאה מהחדר, משאירה את הדלת פתוחה לצוות המטבח שהכניסו את ארוחת הבוקר ועוגה קטנה עם זיקוק בדקלום שירי יום הולדת ותנועות מוזרות שנראו כמו ריקוד, אבל לא הייתי בטוחה בזה 'אולי הוא חוטף התקף' חשבתי לעצמי כשראיתי את השף המלכותי ועבה הבשר מגיש לי את העוגה בתנועות ריקוד משונות, "תודה לכם, אושר, בריאות וכסף" החזרתי להם איחולים מכל הלב, אימא ואבא היו הבאים בתור להכנס ולברך אותי ליום הולדתי, סופיה ארגנה את המרפסת מבעוד מועד וכמה משרתים הוציאו את ארוחת הבוקר למרפסת, פריווילגיה לכבוד יום הולדתי, הוריי כבר יצאו למרפסת, ואני התארגנתי במהירות וישבתי עימם, ארוחת הבוקר הורכבה מהמנות האהובות עליי, ואכלתי בתיאבון רב, אימא שמחה לראות אותי אוכלת, ישבנו וקישקשנו על כל מיני דברים לא רשמיים ואז אבא אמר "אוי, איך שכחתי, הגיעה התשובה מהאוניברסיטה, לא פתחתי את המייל, אני חושב שאת צריכה לעשות זאת", "יש!!!!" קפצתי על הוריי, התחבקנו והתנשקנו, אימא שוב החלה לדמוע, "אוי אימא, הכל בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה "אלו דמעות אושר, הילדה הקטנה שלי…" אני ואבא צחקנו וחיקינו אותה "גדלה, ועכשיו היא פורסת כנפיים", אמרנו כולנו ביחד ואימא הוסיפה "אויש, אתם עושים ממני צחוק" ומחתה את דמעותיה. סיימנו לאכול ומיהרתי עם הוריי ללשכתו, הוריי רצו להיות איתי ברגע גורלי זה, פתחתי את המייל וקראתי בקולי "גברת רים מוקארג'י, אנו שמחים להודיעך כי לאחר בדיקת מבחן ההתאמה,נמצאת מתאימה להתקבל ללימודים בתואר כלכלה, ממשל ויחסים בינלאומיים, ציונים מצורפים בתחתית מכתב זה" קפצתי מאושר, אני חייבת להודיע למתיו חשבתי, הוריי חיבקו ונישקו אותי, בכייה של אימא התגבר, דמעות מילאו את עיניי, אך כבשתי אותם, "זו המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל" אמרתי והוספתי לחבק את הוריי, "רגע, מתי אני עוברת?" אמרתי וחזרתי להביט בצג המחשב, "הלימודים יחלו בסמסטר אביב הקרוב, בתאריך…", 'זה ממש קרוב, זה בעוד שבועיים' חשבתי, הסתכלתי על הוריי, והם החזירו לי מבטים סקרניים, "שבועיים" אמרתי, ליבי נפל בקרבי, יש לי שבועיים עד שאני מתחילה חיים חדשים במקום אחר, התחבקנו שוב שלושתינו. הוריי נפרדו ממני וכל אחד פנה לעיסוקיו, ואני הלכתי בלב כבד לחדרי, כבר לא יכולתי לדחות את זה יותר, לחקתי את מכשיר הסלולר בידי וחייגתי למתיו, שניים, שלושה צילצולים וקולו מילא את ליבי והזרים אנרגיות מחודשות בגופי
"היי רים, מה קורה?"
"מתיו, התגעגעתי, מה המצב?" השבתי בהקלה
"הכל טוב, אני עמוס בעבודה, אני עובד על כמה קמפיינים שאביך נתן לי, מצטער שנעלמתי" נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי "זה בסדר, רק רציתי לעדכן אותך, יש תשובות מהמבחן, אבא קיבל מייל היום, התקבלתי, אני עוברת"
שתיקה "איזה יופי, אני שמח בשבילך, תהני מהזמן שנשאר לך כאן, בטח יש לך עוד…"
"שבועיים" אמרתי ועצרתי את נשימתי
"וואו" מתיו אמר ושתק למספר שניות, "זה ממש קרוב, חשבתי שתתחילי בעוד כמה חודשים…חשבתי שיהיה זמן לה.. את יודעת"
קולו המהסס שבר אותי, שמעתי את הכאב בקולו "כן, גם אני חשבתי, אני מתגע..אני אראה אותך בערב, נכון?" עצרתי את עצמי, את השיחה הזו אשמור לערב, אנחנו חייבים לדבר, לא רציתי להלחיץ אותו.
"בטח, רים, אני כבר לא יכול לחכות, אני או…אראה אותך בערב" אמר וניתק.
הרגשות הציפו אותי, המציאות היכתה בי, נשברתי ובכיתי, אני אציע לו להצטרף אליי, הוא בטוח יבוא איתי, ניסיתי לשכנע את עצמי. הצטרפתי לאימא בהכנות לנשף, הכל תקתק כמו שצריך, משבר קטן העיב על הכל כשהשף המלכותי ניגש לאימא בבושת פנים ואמר לה שעוזרו ששכח להזמין את בקבוקי השמפניה מצרפת שביקשה מלפני כחודש, אימא שמרה על קור רוח, אך היא מאוד התעצבנה, ניגשתי אליה ואמרתי לה שניקח משהו איכותי תוצרת הממלכה, השף הנהן בהקלה ואמר שהוא מכיר מישהו שישמח לעשות זאת, גם בהתראה כל כך קצרה, אימא התפעלה מכישורי האילתור שלי "למדתי מהטובים ביותר" עניתי לה בקריצה, המחמאה שיפרה פלאים את מצב רוחה, הפקדנו את יתר ההכנות בידיו המיומנות של מר פירי,ועלינו, אני ואימא להתארגן לנשף, תוך כדי בדקתי את המייל שלי, לתשובות מהמוזמנות המיוחדות שלי, חמש מהן ענו לי, אחת עדיין לא, מאוד נלחצתי 'אתקשר מאוחר יותר' חשבתי והתפניתי לידיה המיומנות של הקוסמטיקאית.