מאושרת או מעושרת? פרק 10

קמתי בבהלה, כשמשב רוח קר צימרר את כולי. מתיו חיבק אותי וניסה לחמם את גופי. נצמדתי לחזה הרחב שלו,כך נשארנו צמודים במשך זמן רב, לא רוצים להפרד אחת מהשנייה. עצמתי את עיניי והתענגתי מחום גופו, מריחו ומקרבתו של אהובי, 'כן, כן אהובי! אני אוהבת אותך מתיו! אוהבת אותך מגיל קטן' חשבתי לעצמי וחייכתי. מתיו הפר את השתיקה "אני צריך ללכת, קטנטונת" אמר והתרחק ממני, אך ממשיך לאחוז בידיי, "לא!!!" מחיתי בקול והבטתי בעיניו. "את חייבת ללכת לישון, יום ארוך לפנייך. את חייבת להתרכז מחר, אחרת לא תגשימי את חלומך" מתיו אמר ועזב את ידיי, מיהרתי לחבק אותו ושוב נצמדנו אחד לשניה, הפעם החיבוק היה ארוך יותר, עוצמתי יותר, ולפתע חשתי שזו הפעם האחרונה שאני הולכת לראות אותו, כאילו החיבוק הזה הוא חיבוק פרידה. מתיו התרחק ממני, תוך שהוא מנשק את ראשי ונכנס לחדרי, שמעתי את הדלת נסגרת. מאוכזבת, ניגשתי למיטה אוספת את בגדיי, החלפתי לבגדי שינה, לא לפני שטיפלתי בברכי הפצועה ונשכבתי לישון. כמובן, שלא הצלחתי להרדם, כל כך הרבה מילים שלא נאמרו בינינו הפרו את שנתי,מתישהו בלילה נרדמתילשינה רצופת חלומות עליי, על מתיו, ועל כל מה שמסביבנו. "בוקר, בוקר", קולה המתנגן של סופיה העיר אותי משנתי הטרופה, "לא!!! עוד קצת" מחיתי בקול צרוד שהזכיר קרפדה, סופיה צחקקה ואמרה "השעה אחת עשרה, הנסיכה רים, אימך ביקשה שאעיר אותך כשעתיים לפני המבחן שתוכלי להתרענן". "ואיפה ייערך המבחן?" שאלתי את סופיה בעודי מפהקת ומתמתחת, "בלשכתו של אביך, הוא פינה את הלשכה ממסיחים, היום הוא בסבב פגישות מחוץ לארמון", "אוקיי" אמרתי וקמתי ממיטתי באי רצון. רציתי לשאול אותה איפה מתיו, אך חששתי מהתשובה, 'אני אדבר איתו כשאסיים' חשבתי לעצמי והתארגנתי. ישבתי לשוחח עם אימא על ההכנות למסיבת יום ההולדת שלי, רציתי להכניס רעיונות משלי, שזו תהיה המסיבה שלי ולא של אימי. כרבע שעה לפני המבחן נכנסתי בחרדה ללשכתו של אבי, המבחן ייערך בכתב ברובו,והשאר במחשב, נכנסתי לאתר עם השם והסיסמא שמתיו ארגן לי, רף החרדה עלה. המשגיחים מטעם האוניברסיטה נכנסו גם כן כעשר דקות לפני, הם תדרכו אותי ובדקו שהכל תקין. המבחן החל. בהתחלה כלום לא זרם לי, שכחתי את כל החומר ונכנסתי להתקף חרדה. אימא, שנכנסה גם כן ניגשה וחיבקה אותי. החיבוק הרגיע אותי ומשם הכל זרם בצורה חלקה. ארבע שעות מאוחר יותר לאחר שסיימתי את המבחן שהורכב מכמה פרקים בנושאים שונים, הגשתי את הטפסים הכתובים הודיתי למשגיחים ויצאתי מהלשכה, אימא יצאה אחריי וחיבקה אותי "אני גאה בך, אני נפעמת מהאומץ שלך" אימא אמרה ואימצה אותי חזק לליבה, החיבוק הזכיר לי את מתיו והתחלתי לבכות. אימא נבהלה לראות אותי בוכה ושאלה בחרדה גדולה "רים, מה קרה? למה את בוכה?" מחיתי את דמעותיי ותירצתי לאימא שאלו דמעות הקלה לאחר המבחן, עוד הוספתי שזה בגלל שעכשיו אני קולטת שאני ככל הנראה עוברת לגור במדינה אחרת. אימא חיבקה אותי ועכשיו שנינו בכינו. לאחר שנרגענו, אימא אמרה לי שהתופר המלכותי יגיע יותר מאוחר למדידות של השמלה המוכנה, מחשבות על המסיבה שלי עודדו אותי מעט. אמרתי לאימא שאני עולה לנוח בחדרי, אימא הינהנה בראשה והלכה לכיוון המטבח. עליתי במדרגות לחדרי בלב כבד, 'איפה מתיו לעזאזל? לא ראיתי אותו כל היום' חשבתי לעצמי ונכנסתי לחדרי. נשכבתי על המיטה וחיפשתי אחר מכשיר הנייד שלי. הדלקתי אותו ולא ראיתי שום הודעות או שיחות שלא נענו ממנו, רק מורים שלי שאיחלו לי בהצלחה, החזרתי להם הודעות, וגברת גריייסון התקשרה מייד כשקיבלה את ההודעה ממני. קישקשנו קצת עליה ועל משפחתה, היא שאלה אותי על הנושאים והשאלות בבחינה ובסוף השיחה היא הוסיפה "הנסיכה רים, אני יודעת שכבר אמרתי זאת, אך אני חייבת להדגיש את זה, אני מאוד גאה בבחירה שלך לעשות את זה. אני חושבת שלעזוב את קן ההורים הבטוח אל עבר הלא נודע, יעשה לך טוב, ויביא אותך לגדולות. אל תשכחי אותי" היא הוסיפה בעצב, חייכתי ועניתי לה "אני מודה לך על הכל, גברת גרייסון, אני אבקש מהוריי שייתנו לך המלצות חמות, תודה על התמיכה והאוזן הקשבת" נפרדתי ממנה לשלום וניתקתי את השיחה, מתלבטת האם לצלצל למתיו. שלחתי לו הודעה: היי חבר, רק רציתי להודות לך על הכל, אשמח לספר לך על הבחינה. מתגעגעת…רים. לפני שהספקתי למצמץ אימא והתופר המלכותי נכנסו לחדר עם השמלה היפה ביותר שראיתי בחיי, היא נראתה בדיוק כפי שדימיינתי בראשי, נכנסתי לחדר הארונות למדוד עם סופיה, כשיצאתי, לבושה בשמלה, כולם: אימא, התופר ועוזרו, סופיה ושתיים מעוזרותיה האישיות של אימא, הביטו בי פעורי פה, סופיה אספה את שיערי במעיין גולגול, וקצוות שיער מסתירה חלק ממצחי, רציתי לדמות במדויק איך אני רוצה להראות במסיבת יום הולדתי, זו מסיבת יציאתי לחברה בה אני הולכת לעמוד בזכות עצמי, ולכן חשובה לי התדמית שאצור במסיבה. אני זוכרת בתור ילדה קטנה, כשאחותי הגדולה עיצבה לעצמה בסתר שמלה ולבשה אותה במקום השמלה שאימא עיצבה לה: שמלה בצבע אדום עם מחשוף נדיב ושסע עד הירך, אני זוכרת שאבא נורא התעצבן ונעדר כמעט מכל המסיבה, הוריי נאלצו לעבוד מאוד קשה בשיקום תדמיתה של אחותי לאחר המסיבה, לכן לא רציתי לבאס את הוריי, אך כן היה חשוב לי להוסיף את הטאצ' שלי, להביע את היצירתיות שלי במסיבה. הולך להיות אירוע גדול, כשמתיו יהיה אורח הכבוד.