מעורב || HP – פרק 1

~ג׳יני~

השקט במועדון של גריפינדור היה טעון יותר מאי-פעם. חברי קבוצת הקווידיץ׳ ישבו מסביב לאח על הכורסאות והביטו בקרוקשנקס, החתול של הרמיוני, ששיחק עם הסניץ׳ בעל הכנפיים המרוטות שהארי שחרר מבין ידיו רגעים ספורים קודם לכן.
״אני לא מאמינה שהיא סילקה אתכם,״ אמרה אנג׳לינה ג׳ונסון.
״אמרתי לך,״ אמר פרד. ״זה לא היה באשמתנו. אם המאלפוי האדיוט הזה לא היה פותח את הפה שלו על המשפחה שלי-״
מאלפוי. הזעם בעבע בתוכי כמו מרק לוהט. כל החיים שלנו הוא והאבא הנפוח שלו התעללו בנו, צחקו על העוני שלנו.
״אבל היית יכול לשבת בשקט, פרד! לא לקפוץ עליו ישר כמו איזו חיה-״
״את לא היית עושה את זה אם היו פותחים ככה את הפה על המשפחה שלך?״ נהם ג׳ורג׳.
שתיקה. אחרי הרבה מאוד זמן אליסיה אמרה, ״אני חושבת שאני אלך לישון. אולי אני אתעורר בבוקר ואגלה שהכל היה רק חלום רע..״
״אני חושבת שאני אלך איתך,״ אמרה לה קייטי בל, והן קמו מהכורסאות בברכות ״לילה טוב״ עגומות אל הסובבים. אפילו לפרד ולג׳ורג נמאס לראות את כל הפרצופים המאוכזבים, הכעוסים, שהביטו עליהם. בלי לברך אף אחד הם קמו וצעדו בעייפות לחדרי השינה שלהם.
קרוקשנקס התייאש מלרדוף אחרי הסניץ׳ החמקמק, והוא צנח אל ברכיה של הרמיוני, מותש.
״מישהו מכם ראה את רון בכלל?״ היא שאלה אותנו ונראתה מודאגת.
״לא ראיתי אותו מאז המשחק,״ אמר הארי.
״לא שאני יודעת,״ אמרתי ומשכתי בכתפיי. שקעתי בכורסה והבטתי באח המתפצפצת. מה לא הייתי נותנת כדי לזרוק את מאלפוי לשם..
״הנה אתה סוף-סוף!״ אמרה הרמיוני, כשהתמונה הוסטה ממקומה ומאחוריה התגלה רון.
״איפה היית?״ שאל הארי.
״זה לא חשוב,״ ענה רון ושקע בכורסה הקרובה אליו.
״יהיה בסדר,״ טפחתי על גבו. ״זה בטח היה רק משחק רע-״
״זה לא קשור למשחק רע,״ הוא זעם. ״זה קשור למאלפוי המטומטם הזה-״
״אל תצעק עליי, רון. כאילו שאני אשמה בכלל שהוא נולד-״
״אז לכי!״
״זה בדיוק מה שאני עושה.״
תקעתי בו מבט נרגז אחרון ועליתי במדרגות על חדרי הבנות. נמאס כבר מהגישה הטיפשית שלו, שהוא כל הזמן חושב שהוא הצודק והוא היכול-
אוף, מה המאלפוי הטיפשי הזה עשה לכולנו?

***