מעבר למוזיקה – פרק 2 .
ישבתי שוב על הפסנתר מסתכלת על התווים , הם מטושטשים , זיכרון מן העבר חוזר אלי , אני
מרגישה כאילו זה היה רק אתמול שזה בכללי היה לפני שנתיים .
" היי ראית את האדם "? שאלתי שאני הולכת במסדרון עם הספרים צמודים לליבי , בדיוק
מחברת התווים שלי נפלה , אין מצב ואני עוזבת את המחברת הזאת , היא הזכרון האחרון שהוריי
שהשאירו לי אותה שאני המשיך את המנגינה שלהם , קוראים לשיר שלהם "שיר הכוכבים " ,
ברגע שאני אדע מי כתב אותו אגלה מי הוריי , אבל אף אחד לא רוצה לומר לי מי הוריי , למה זה
מגיע לי ? הרמתי את המחברת ובדקתי שכול הדפים בסדר , חלקים ולבנים , התווים כתובים בדיו
שחור על גבי השורות הארוכות , אני מחייכת ומכניסה אותה אל תוך התיק שלעולם לא תיפול .
" מזל טוב " צועקות לי חברות וקופצות עלי מאחורה , אני מחייכת ומסתובבת אליהם , חיוך עולה
על פני שדלי , חברה שלי מהפנימייה , תלתלי זהב נחו על הכרית עטופה בניילון שקוף , הניילון
עטוף בסרט אדום על ראש המתנה , בתוך הייתה כרית בצורת לב מקדימה לבנה ומאחורה אדומה .
עצוב לי רק לחשוב יל הכרית , דמעות זולגות לי כבר במופע הפתיחה , התווים , הקלידים כבר רטובים
מרוב הדמעות המלוחות , טוב נחזור לזיכרון העוטף אותי .
" תודה " אני אומרת עם דמעות שמחה בעיניים וחיוך שווה אלך מילים .
" איפה אדם ? לא ראיתי אותו היום " אמרה מירי , עוד חברה ששלבה את ידיה בעצבנות .
" גם לא ראיתי את סברינה " הוסיפה דלי , לא פחדתי שקורה משהו בניהם , חברה טובה שלי וידעתי
שהיא בטוח מתכננת לעזור לאדם לעשות לי הפתעה " בטוח עוזרת לאדם להפתיע אותי " אמרתי ,
הם מסתכלות אחת על השניה במבט חושד " צודקת " הם צוחקות .
" יאלה בואי , כנראה הם בחדר שלו , נערגן אותך יפה יפה " צחקה מילי , אחותה התאומה של דלי .
צחקתי והלכתי אחריהם לחדר שלי , ישבתי על המיטה מוציאה את הכרית שהן הכינו לי ליום השנה שלי
ושל אדם , עלי ורדים היו מונחים על הכרית בצורה אלגנתית ויפה .
" רוצה ללבוש את זה קאסי "? שאלה דלי והוציאה מהארון שמלה משי לבנה , שרוול אחד ארוך ואחד
קצר , הסתכלתי אליו הונדתי את ראשי .
" בואי את זה זה מאוד יפה " ציחקקה מולי והוציאה שמלת סטרפלס בצבע זהב , ושביל משי יוצא
מן הגב , חייכתי והנהנתי , לקחתי את השמלה והסתכלתי עליה , היא הבליטה את המותניים ורואים
שהשמלה הזאת נרקמה בחוטים דקים של משי זהוב , נכנסתי להתקלח ואני שומעת צחקוקים בחוץ
" יא זה כזה רומנטי " צעקה מירי ונופפה בידי , היה אפשר לשמוע זאת כי היא חבטה באגרטל שנשבר
על הרצפה , יצאתי מן המקלחת שמגבת לבנה סביב גופי " אופס , אני מצטערת " אמרה מירי .
" זה בסדר " אמרתי והתחלנו להתארגן .
" ואו " אמרה מולי בזמן שאני בחנו אותי טוב טוב , עמדתי מול המראה שאני מסתכלת על גופי ,
על השמלה שזוהרת לאור המנורות בחדר , האיפור הצעיר שמירי שמה עלי הבליט לי את עצמות
הלחיים , העיפרון הדגיש את עיניי בצבע הקריסטל , כוחולת סגולות , השער שלי בצבע לבן נח
בעדינות על גבי , וקשת זהובה על ראשי , משקפיי ראיה שחורות ויפות על עיניי , שרשרת של
של השם שלי בצבע זהב , שאמי נתנה לי לכבוד גיל שתיים עשרה ונעליי עקב בצבע זהב .
" אתן באות איתי "? שאלתי והן הסתכלו אחת על השנייה , וצחקו " כן " הם אמרו ושמענו טקטוק
בדלת , הלכתי ופתחתי " מזל טוב " צעקו עלי חברים של אדם , שוב התחילו לי דמעות של שמחה
, כול אחד נתן לי חיבוק " אתן באות "? שאל טיי-ג'יי נער בלונדיני שחיוכו ממיס כול בת .
" לאן "? אני שואלת מבולבלת .
" לחדר של אדם , יש לי את המפתח , נעשה לו הפתעה להפתעה שלך " הוא אמר וחייכתי בואו .
לא באמת הייתי צריכה ללכת , אני עדיין לא מצליחה לשכוח את הטעות שלי , זה הרס אותי , אני עדיין
זוכרת את המבט על הפנים של סברינה ואת המבט על הפנים של אדם ואת דמועתיי שזלגו ללא הפסקה .
עמדנו מול הדלת החומה של החדר שלו שחרוט עליה המספר שבעה עשרה , נשמת לרווחה .
" מוכנה להפתעה שלא תשכחי בחיים "? שאל דור , עוד נער עם שער חום .
נשמתי לרווחה , אז עוד ממש רציתי לראות מה קורה בחדר , את המתנה שהוא קנה לי , את הנשיקה
שהוא עומד להביא לי עכשיו אני מצטערת על זה .
" אחד , שתיים , שלוש " הכניס טיי-ג'יי את הפתח וסובב , הרגשתי את דפיקות ליבי דופקות בחוזקה
בום , בום , בום , עוד שנייה לא התעלפתי , דור נגע בידית וחייך אלי , אחרי שניה הוא פתח את הדלת
וכולנו קפצנו , היינו המומים כולם , ואני הייתי בראש העמום , עוד שנייה לא התעלפתי על המקום ,
ראינו בגדים זרוקים ברחבי החדר וסברינה מחביאה את עצמה מאחורי השמיכה ואדם בוהה בי
ואצל שניהם אותו מבט " חשבתי שאני .." מלמלתי והתחלתי ללכת אחורה .
" אממ קאסי אני מצטער " אמר דור וזז לצד .
" כן אולי זה לא היה רעיון טוב להפתיע אותם " אמר טיי-ג'יי וגם זז לצד , עצמי את עיניי כדי לבדוק שזה לא חלום , הרגשתי יד נוגעת לי בזרוע , פקחתי את עיניי וראיתי את מולי , מסתכלת עלי במבט עמום
" אני מצטערת " אמרה מולי " גם אנחנו " אמרו ביחד מירי ודלי .
" אין לכם על מה להצטער ,באמת שאין " אמרתי , אדם קם מהמיטה ולבש במהירות מכנסיים וסברינה
הסתובבה לאחור והתחילה להתלבש " קאסי תני לי להסביר " אמר אדם .
שמתי את ידי על ליבי , מרגישה את ליבי מתחיל להחלש " למה אדם , למה "? שאלתי .
" אל תתקרב אליה "! שם דור את ידו מול גופי בזמן שאני רצה אל מחוץ לחדר וראשי מושפל למטה ,
דמעות זולגות , קולות בוקעים מהצד " קאסי מה קרה "? שאלו הרבה תלמידים " קאסי הכול בסדר "?
עוד שאלות .
" את בטוח רוצה לעזוב את הפנימייה "? שאלה המנהלת .
" כן " הנהנתי , היא עשתה טלפון והגישה לי דף " תודה רבה " אמרתי והלכתי לחדר שלי , לבי נשבר
ואני לא יכולה יותר להשאר בפנימייה הזאת , הרגנתי מזוודות ולבשתי משהו יותר נוח לעבור לפנימייה אחרת , המונית שהזמינה המנהלת עמדה בחוץ וחכתה לי , הלכתי לקפיטריה ששם ישבו כולם ,
סברינה ואדם ישבו עם כולם אבל בקושי דיברו איתם , הלכתי לשולחן שלהם עם ראש מושפל .
" לאן זה "? שאלה אותי מולי וקמה מהשולחן .
דור קם אחריה והזיז את ידי מהמזוודות " אני עוזבת את הפנימייה " אני אומרת ומרימה את ראשי ,
העיניים הירוקות שליי שינו את צבעם לאדום .
" לאן "? שאלה מירי ועמדה מולי .
" לסודות המוזיקה , אני אתגעגעת " אמרתי והסתכלתי על אדם שהסתכל עלי " לרוב " אמרתי וחבקתי את כולם , לפני שיצאתי מהשער פגשתי את אדם שאמר לי את המשפט שלעולם לא אשכח .
התעוררתי מהמחשבות שלי והסתכלתי שהמופע ניגמר , סגרתי את הפסתנר , החזקתי את התווים בידים והסתובבתי שם עמדו רון ואניה " למה בכית "? שאל רון " הכול בסדר "? שאלה אניה מודאגים .
" הכול מצויין , סתם זיכרון רע , תמשיכו שניה אני באה " אני אומרת והם מהנהנים ויורדים ,
אדם היה לא רחוק ממני " מצטערים על הכול וזורקים את כול הטעויות , זה שובר את הלב יותר חזק
ומצטערים שפוגעים באנשים " מלמלתי לעצמי ואדם ישר הסתכל עלי , הוא זיהה את המשפט .
תגובות (1)
איזה זבל אדם הזה !
אני מתחילה לחבב את רון הוא מנגן גם בגיטרה וגם בתופים!!!!!!!! חתיך!!