מסכות
שם, מתחת לשמיכה אני בוכה. דומעת, ומתגעגעת. כואבת ואוהבת. מודה גם קצת מפחדת. זה שהעניים שלי לא אדומות זה לא אומר שהלב שלי לא בוכה. זה לא אומר ששום חלק בי שלם. הבטן מתכווצת מאכזבה, אתה יודע שהכנות לי חשובה, אז למה?
הבטן מפרפרת, והיד אל העניים שוב נמשכת. לנגב דמעות בילתי נראות. והלב הוא שזועק, שמבקש את החצי, מבקש ומתחנן.
תגובות (0)