מסדרונות בית ספר
היא נכנסת אל הכיתה , צופה בכולם , הם … החברים הכי טובים .
היא מתקרבת אל מקומה הדחוי בקצה הכיתה הגדולה שמכלילה 41 ילדים , כל כך כואב לראות אותה , כל כך כואב לחשוב שהיא לבד , לבד בתוך עולם אכזר ומר ,
שרק מכעיר את חייה , גורם לה לגסוס , ופיסות אחרונות של חושך ומירמה עוטפות בתחושות עזות את גופה ושפיותה האחרונה שנשארה .
ילדים מביטים בה , מבטים מגעילים ודוחים מסטים על פיה כשהיא עוברת במסדרון הארוך והחסר מוצא .
כולן כל כך יפות , ובתוך ראשה היא מגעילה עד מאוד .
"החיים לא יכולים להיות יותר גרועים " היא ממלמלת בשקט , פוסעת אל עבר הספסל ששמור רק לה , לעולם , לבד.
הייתי רוצה להמשיך אבל כואבת לי השן ><
וגם לא נראלי שיגיבו להמשך
תגובות (5)
וואי תמשיכי!
את כותבת מהממםםם!
תמשיכיייי
המשך!!
תמשיכי ומייד! (:
תמשיכי!