מנסה פרק 2

לא ידעתי לאן לפנות עד שראיתי מולי מין שלט מוזר מהבהב בשם "פארטי נייט בFreddy bar".
"שטויות! הנה אני באה!" אמרתי וחציתי את הכביש בביטחון רב.
מתחת לשלט הייתה כניסה צרה ומתוכה בהקו אורות ורודים ומלא צלליות מרקדות. חייכתי ונכנסתי פנימה.
"וואו", הסתכלתי על הכניסה שממנה באתי, "זה היה פשוט! הייתי בטוחה שיהיה איזה סלקטור או משהו…" ואז הבנתי שכנראה ראיתי יותר מדי סרטים.
הבר היה מולי, מלבני כזה ומגושם. מפוצץ במשקאות ולפחות 3 ברמנים. המוזיקה הייתה רועשת והיה נדמה כאילו הלב שלי פעם באותו קצב של הטרקים. החדר עצמו היה גדוש אנשים. מהבר היו קריאות לכאן ולשם ואני בטוחה שרובם פה מעל גיל 18… "אני כל כך מרדנית!" חייכתי.
איזה בחור ראה שנכנסתי ועשה לי מין תנועה כזאת של הנהון עם הראש… כאילו הוא ניסה לומר היי אבל היד שלו הייתה עסוקה בלהחזיק משקה. התחלתי טיפה לחשוש. אבל במקום להפנות את המבט בהיתי בו בעיניי עגל.
הוא חייך וביקש עם היד הפנוייה שלו שאתקרב. היססתי בהתחלה, אבל אמרתי לעצמי: "אתי, הבאת את זה על עצמך! עכשיו לכי לבחור הנחמד, תאמרי שאת לא מעוניינת כי יש לך חבר, ותתפללי שהוא לא יסמם אותך."

ניגשתי לשם מפוקסת במטרה עם הסנטר מורם ונשימות עמוקות.
החיוך שלו התרחב ככל שהתקרבתי יותר. היה משהו בחיוך שלו שממש הטריד אותי. לבסוף נעמדתי מולו ואמרתי: "שלום, אני בטוחה במיליון אחוז שאתה בן אדם נחמד, אולי אפילו גבר טוב לנשים, ג'נטלמן אמיתי. אבל רציתי להגיד שאני לא מעוניינת בכל הצעה מפתה שתנסה להציע לי הלילה."
הוא הסתכל עליי בגבות מכווצות ואמר:"אני לא.." אך לפני שהספיק לסיים את המשפט התפרצתי:"אני לא הולכת לחזור על זה שוב. אני מבינה שאולי זה רגיל אצלך לשבת בברים ולהציע לנשים מסתוריות אלכוהול, אבל אני לא כזאת. וגם, יש לי חבר שאני ממש אוהבת אותו. באתי רק להנות כאן, זה הכל. ואשמח אם לא תטריח אותי שוב."
איזה ביטחון עצמי מטורף!!! וואו! מאיפה הבאתי את זה?! אני בטוחה שרמת הסקס אפיל שלי עלתה בלפחות 50 אחוז באותו רגע. אבל כמה חבל שבשנייה אחרי זה הכל ירד.
"אני לא רציתי להתחיל איתך" הוא אמר ספק בלגלוג ספק ברחמים.
"רציתי לומר שאת נראית צעירה מדי בשביל להסתובב במקומות כאלה." הוא הסתכל על התיק צד שלי עם הפרווה ואוזני כלב.
מה?! אני חושבת שזה ממש חמוד. אני בטוחה שגם אם אהיה בת 60 יהיה לי תיקים כאלו.
אבל זה לא משנה. מה שחשוב כרגע זה איך להגיב לכזו פאדיחה?
"מה, בת כמה אני נראית לך?" חייכתי וניסיתי לעשות לעצמי קמטים במצח עם הגבות והתפללתי שתצמח לי שערה לבנה או שתיים.
"את נראית בת 15"
"היי, אני בת 16!" צעקתי את זה. אופס. הסתכלתי סביב לוודא שלא שמעו וכשנרגעתי חזרתי לדיון. שבעצם הפסדתי בו.
הוא חייך ואמר:"זה בסדר. אני לא שופט. גם אני הייתי ככה."
באותו רגע גלגלתי עיניים. "מה זאת אומרת? איך אתה חושב שאתה מכיר אותי? לפי הגיל? לפי מה? יש לאנשים מבוגרים הכללות נוראיות לפעמים."
"את לא בחורה שמסתובבת במקומות כאלה הרבה." הוא הכריז. טוב, זה נכון. אבל לשם הוויכוח אני אשקר.
"מאיפה לך? אתה חושב שזה המקום היחיד שהייתי בו? אז תדע שהיום הייתי לפחות בעוד שני מועדונים. ושם נהניתי הרבה יותר מפה!"
"כן?" הוא אמר והידק את שפתיו בספק.
"אתי???" שמעתי קריאה מאחורי. הסתובבתי ומולי עמדה סופי בפה פעור. "מה את עושה כאן?! לא מתאים לך להסתובב במקומות כאלה…" היא אמרה.
נאנחתי והשפלתי מבט.

סופי היא בחורה מהשכבה שלי בבית הספר. יש עליה מלא שמועות…
יש כאלה שאומרים שהיא התמזמזה עם המנהל כדי שייתן לה ציון עובר במתכונות.
יש עוד רכילות שלפיה היא שתתה אלכוהול כל כך הרבה שהיו צריכים להחליף לה את הכבד בכרית מתנפחת (בית הספר שלנו כנראה לא עשה עבודה טובה בלימוד ביולוגיה).
ויש עוד אחת בכלל מופרזת שהיא הייתה פעם בהופעה של סבלימינאל והצל והיא שכבה עם שניהם. באותו זמן.. אבל אני לא חושבת שהן כל כך נכונות. נראה לי רובן פשוט מומצאות כי אנשים מקנאים בה. מי לא היה רוצה להיות היא? טוב.. אולי היא מגזימה לפעמים אבל מבחוץ זה נראה כאילו היא נהנית ושמה פס על כולם.

"אז מה את עושה כאן?" היא שאלה שוב בתדהמה יותר גדולה. אם זה בכלל אפשרי. הרמתי את מבטי ועניתי: "מה הבעיה? רציתי להנות טיפה… ראיתי שאפשר פה, עד שהנודניק הזה התחיל להציק לי" אמרתי בקול כדי שהנודניק ישמע.
סופי הייתה נראית ממש עצובה. היא הסתכלה עליו בהלם ומשום מה תפסה ריצה מהמקום.
"סופי! זה לא מה שאת חושבת!" הנודניק אמר לעברה. אבל היא כבר הלכה. הוא נאנח ולגם מהמשקה שלו. "אויש נו באמת… למה נשים תמיד קופצות למסקנות הלא נכונות?!" רטן ורץ אחריה סוף סוף.
התחלתי להרגיש טיפה רע. לא בגלל המצב שנגרם פה, אלא בגלל שסופי מסתובבת עם מישהו מבוגר כל כך. זה טיפה צרם לי אבל שיחררתי. זה נראה כאילו היא ממש אוהבת אותו.

התיישבתי במקום של הנודניק ובהיתי במשקה שלו. אף פעם לא שתיתי אלכוהול… ובטח הברמן לא יתן לי כי כנראה כתוב לי על המצח 'קטינה'.
"בבקשה שלא יהיה לו איידס, בבקשה שלא יהיה לו איידס, בבקשה שלא יהיה לו איידס" התפללתי וקירבתי את המשקה שלו אט אט לפה. לגמתי. זה היה דוחה. אז שתיתי שוב.
הכוס התרוקנה. וזאת הייתה כוס שמנה כזאת…
אני מרגישה ממש ממש נחמד. כל כך טוב. אבל אני עוד בשליטה על הגוף שלי. רק שפתאום הראש שלי מרגיש טיפה כבד והידיים שלי גמישות יותר משחשבתי. אתם יודעים מה זה אומר, נכון? זה אומר שאני יכולה לרקוד. כן. זה מה שזה אומר. לרקוד. איזה מילה מוזרה זה לרקוד. לרקוד… "לירררררקוד." גרגרתי עוד משקה שראיתי מצידי.
"שלום יפה" אמר מישהו והתיישב לידי. "את רוצה לרקוד?" הוא שאל.
"לא", עניתי, "אני רוצה לירררררררררקוד" וצחקתי. אלכוהול נטף לי מהפה. ניגבתי עם האוזניים של הכלב שדבוקים לתיק.
הוא נרתע טיפה ואז אמר "אפשר לררררררקוד עד מחר… בואי" הוא לקח את היד שלי ואני ניסיתי לרדת מהכיסא. אבל הכיסא היה כל כך גבוהההה!! מי הטיפש שעשה כיסאות של בר כאלה גבוהים?! הרי זה אמור להיות מותאם לשיכורים… שלפחות יעשו סולם נצמד או משהו בטיחותי. וכמובן, נפלתי. השתטחתי על הרצפה והרגשתי עייפות.
הבחור כנראה נבהל כי הוא רקד בלעדיי.
החלטתי שהגבול שלי זה לישון על הרצפה. ובסוף נרדמתי טיפה. עד שמישהי דרכה לי על האצבע עם הנעלי עקב המגודלות שלה. מיותר לומר שחשבתי שצריך לכרות אותה באותו רגע. (לא את האצבע, את הרגל שלה!!!). אבל מצד שני, בזכותה התעוררתי. לא נראה לי שנרדמתי לזמן רב אבל החלטתי לחזור הבייתה ולנסות ללכת שוב למועדון בפעם אחרת.
בתשישות רבה קמתי מהרצפה והסתכלתי על השמלה שלי.
"כן" אמרתי לעצמי "בדיוק כמו שאני זוכרת אותה. מכוערת". קמתי עם התיק ויצאתי מהבר.
חציתי את הכביש לאיפה שהייתה תחנת אוטובוס. בזמן שחיכיתי לאוטובוס ראיתי את הבר ואמרתי "ביי בייייייייי" ונופפתי עם היד. הבר לא החזיר לי. איזה מניאק.
אוטובוס כלשהו עצר ושאלתי אותו "לאן אתה לוקח?"
"שוהם"
"אוקי דוקי" זמזמתי וחיפשתי בתיק שלי את הרב קו… הוא נעלם. לא נלחצתי, פתחתי את הארנק וחיפשתי שם מטבע של עשר. אבל הארנק התרוקן…! חוץ מכלי איפור, בשמים, מפתחות והפלאפון שלי (תודה לאל) לא נשאר לי כלום!… הסתכלתי על הנהג בחוסר אונים.
ואז הקאתי.