ממתק האהבה שלי פרק 6

הנשיקה הזאת הייתה ארוכה ונעימה. כשהיא נגמרה…. "אתם…. התנשקתם! אווו אמבר כ"כ הולכת להתפחלץ……." אמרה איה שנכנסה במפתיע למקום. היא רצה, ותוך כדי ריצה צעקה: "אמבר! אמבר!" אמרתי לנתנאל: "אתה תסתבך בצרות… אולי עדיף שתלך." "לא. אני רוצה להיות איתך." הוא אמר לי. אין לי מה להגיד….. עכשיו אני מרגישה שייכת. בזכותו. אמבר באה. ופשוט ראתה אותנו מתחבקים. "אני לא מאמינה…" זה כל מה שהצלחתי לשמוע מאמבר. אחר כך היא הלכה. "אבל…. אתה לא חושב שבבית שלך משהו ישתבש?" שאלתי אותו.. הוא ענה: "זה לא משנה." חייכתי אליו. הלכנו לכיתה, ארוחת צהריים. חייכתי אליו. כל הארוחה אמבר תקעה בנו מבטים כועסים ומלאי שנאה. היא לא סובלת את העובדה הזאת שאני ואח שלה מאוהבים. היא כ"כ שנאה את זה עד שהיא לא שמה לב, והמשקה המתוק שלה נשפך לה על כל בגדי המעצבים! היא צעקה: "הכל בגללך!" והביטה אליי. "מה אני קשורה?!" שאלתי אותה. היא פשוט הפנתה את מבטה ורצה לשירותי הבנות. אני ונתנאל באמת אוהבים אחד את השני…. במיוחד אחרי מה שקרה בטיול. הרגל שלי רק הייתה המומה מהמכה. עכשיו אני הולכת כמו שצריך. נתנאל שאל אותי: "את רוצה אחר כך… לצאת איתי?" עיניי נצצו משמחה. הנהנתי.
-כשהלימודים נגמרו-
הלכנו אני ונתנאל לבית שלו. אמבר הייתה בחדרה, מתלוננת כנראה ביומן שלה. נתנאל הגניב אליי בגדים מהארון שלה כשהיא לא שמה לב. הוא נתן לי להשתמש במקלחת. התקלחתי, התארגנתי…… ואז גם הוא. הלכנו לבית קפה חדש בעיר. הזמנתי קוראסון ושוקולטה… הוא הזמין לעצמו קפה. "אתה לא אוהב מתוק?" שאלתי אותו. הוא הנהן. חייכתי. "זה בסדר. אני לא ממש אוהבת חריף…" אמרתי לו. הוא אמר: "גם אני לא ממש, אני אוהב חמוץ." צחקתי איתו.. והוא הציע: "רוצה שנלך לסרט?" הנהנתי. הוא ג'נטלמן. אחרת הוא לא היה מציע לי כי הוא יודע שאין לי כסף… הלכנו לסרט רומנטי, "10 שוקולדים ונערה אחת"… הוא חייך. קיבלתי הודעה. אמרתי לנתנאל: "סלח לי, יש לי שיחה חשובה לעשות." יצאתי מהר מהאולם קולנוע והלכתי למבואה. התקשרתי. "מאיפה יש לך את מס' הטלפון שלי? אפילו לאחיך אין!" אמרתי לאמבר. מאיפה היא יודעת את המס' טלפון שלי? לא סיפרתי לאף אחד, לא לאיריס….. "זה לא משנה. הוא איתך?" היא שאלה אותי. אמרתי לה: "כן." היא ביקשה: "תביאי אותו. לי ולו יש מה לדבר." נכנסתי ואמרתי לנתנאל שיש לו שיחה מאחותו. נתנאל נכנס עצבני לאולם. הוא הביא לי את הטלפון ואמר: "החצופה הזאת…" הוא לא ידע מה עוד להגיד. הוא אמר לי: "עדיף שנלך לפני שנסתבך בצרות. אני לא חושב שכדאי שגם את תסתבכי." הנהנתי והלכנו. קצת חבל לי שהכל נגמר בגלל אמבר. אבל לפחות הצלחנו להנות! הלכנו לביתו. הוא התחיל לריב עם אמבר. אני מתחילה להרגיש רע בשבילהם… אבל… נו, מגיע לה. נתנאל נכנס לחדר וטרק את הדלת. הוא הניח את ידיו על פניו, נאנח. מחר דודה מיה תחזור. נשמע פעמון. "אנדריאנה פה? חזרתי מוקדם מהעבודה." שמעתי את הקול של דודה מיה. ירדתי למטה. נפרדתי מנתנאל לשלום והלכתי הביתה. דודה מיה שאלה אותי: "איך היו היומיים שלא הייתי?" עניתי לה: "היו מושלמים!"