ממתק האהבה שלי פרק 36

-אחרי יומיים-
דוני בסדר.. אבל עד שהיא התאוששה לקח קצת זמן. ואז בעצם הגיעה מישהי, ג'ינג'ית יפה מאוד… דוני הכירה ביני לבינה. זאת סיסי…. זו שהיא רצתה להכיר לי. חייכתי לעברה, ואז בעצם כולנו חזרנו לבית המלון. לא ראיתי את אמבר… נתנאל עדכן אותי: "אמבר עכשיו בטיפול פסיכולוגי…" ראיתי שריטות על ידיו. שאלתי אותו: "מה קרה?!?!" "אמבר שרטה אותי…." הוא ענה. אמרתי לו: "אני מניחה שלא הייתי צריכה להתגרות בה." "ואני לא הייתי צריך להגיד לה קישטה." הוסיף נתנאל. "אנדריאנה! דוני!" קראה המנהלת. הלכנו אליה. היא אמרה: "שלחנו את אמבר ואת שותפתה של דוני חזרה הביתה. אז אנדריאנה, את תעברי לחדר של דוני." הנהנתי, דוני חייכה. עליתי לחדר הקודם שלי, והעברתי את בגדיי לחדרה של דוני. ואז אלכסנדר נכנס. דוני אמרה: "אממ אלכסנדר, לא הזמנתי אותך…" אלכסנדר אמר: "דוני… אני חושב ששכחת אצל ארמין את הטבעת שלך." אמרתי: "אני אלך לשירותים…" הסתתרתי מאחורי קיר כלשהו, והעמדתי פנים שנכנסתי לשירותים. שמעתי את דוני אומרת: "א-אבל אין לי טבעת…" אלכסנדר שאל אותה: "את בטוחה?" ראיתי שהוא מחייך. הוא הביא לדוני טבעת. דוני הסמיקה ואמרה: "תודה…" הם עמדו להתנשק!! ואז ארמין הרס את האווירה ונכנס. ארמין אמר: "אלכסנדר.. בעיה!" אלכסנדר נתן לדוני נשיקה על הלחי. אני העמדתי פנים שיצאתי מהשירותים. אלכסנדר סגר את הדלת, ודוני הייתה סמוקה מאהבה. היא הניחה את ידה על הלחי שלה, בדיוק איפה שאלכסנדר נישק אותה. הבטתי ביד שלה… טבעת זהב יפה… שאלתי אותה: "מאיפה הטבעת?" היא מלמלה: "א….א….א….א….א….א….א………….לכסנדר….." חייכתי. אמרתי לה: "מדהים!" קיבלתי שיחת טלפון. "איפה את? הלכתי אל החדר שלך ויש שם מישהו אחר." שאלה רוזליה. אמרתי לה: "העבירו אותי תא… חכי איפה שאת אני אבוא אלייך." אמרתי לדוני שאני נפגשת עם רוזליה, ויצאתי מהחדר. הלכתי לעבר רוזליה. הלכנו לעבר הקיפטריה. איריס ישבה שם, בוכה. רוזליה אמרה: "זאת הבעיה שלי…. איריס לא אומרת למה היא בוכה!" התיישבתי ליד איריס. ואז היא סיפרה הכל. "אוקיי…. מכירות את ליאם? יופי. הוא היה החבר הסודי שלי. אז באה לבית הספר נינה. התלמידה מהכיתה הצעירה. נינה התאהבה בליאם, וליאם התחיל להחזיר לה אהבה…. אז הוא נפרד ממני והלך אליה." אמרתי לה: "תקשיבי, ליאם לא שווה את זה… הוא סתם אידיוט ללא מוח אם הוא התאהב בה כשהיא בכיתה הצעירה…." ראיתי את ליאם עובר. הוא דיבר בטלפון. "ניני… אני ממש מתגעגע אלייך." הוא אמר. אמרתי: "אל תדאגי." קמתי מהמקום ולקחתי את ליאם לאנשהוא ריק. הוא אמר: "ניני אני אחזור אלייך." וניתק. העפתי לו סטירה, ושאלתי אותו: "מה לא בסדר איתך?!?!" "איתי?!?! את העפת לי כאפה!" הוא צעק. אמרתי לו: "אני מתכוונת, למה זרקת את איריס…?! היא לא עשתה לך כלום!" הוא ענה: "אני לא באמת אוהב את איריס… תמיד רציתי את נינה… איריס הייתה רק פיתיון." אמרתי לו: "אתה חתיכת בוגד, יודע? איריס היא נפלאה. אתה התחייבת לאחת. ואתה הולך עכשיו להגיד לה את כל מה שאמרת לי." "לא צריך. שמעתי. ואתה עכשיו הולך לחזור על זה…" אמרה איריס. היא לחשה לי: "תקליטי אותו." הנהנתי. איריס אמרה: "אני רוצה לשמוע את זה שוב." התחלתי להקליט. "תמיד אהבתי את נינה. יהיה פשוט קל יותר לנצל אותה אחר כך למטרותיי האישיות, אם את מבינה. אז, איריס, את היית הפיתיון שלי אליה. למה את חושבת שמעולם לא קניתי לך מתנות? ולחצתי עלייך לעשות דברים שאת לא רוצה? אל תהיי כזאת פעם הבאה. חלשה!" הוא אמר. עצרתי את ההקלטה. הבאתי לאיריס את הטלפון, והיא אמרה: "תודה אנדריאנה. עכשיו אני אשלח את זה לנינה. היא תדע איזה בוגד שפל אתה. וככה כל הבנות בכיתה…" איריס כתבה את ההודעה. ליאם אמר: "בבקשה…" "שלחתי!" היא אמרה לאחר לחיצה. ליאם אמר: "את היית ראויה…. בתור חברה." ועזב. זה היה מהיר מדי……?