ממתק האהבה שלי פרק 30

הערתי את דודה מיה ורוס. כל מי שבמשפחה, אכל קאפקייק. ראיתי קאפקייק תות, היה כתוב על הנייר "אנדריאנה". אכלתי, אבל מיד לאחר מכן הרגשתי לא טוב. הרגשתי שאני מאבדת שליטה בכל הגוף שלי, ואני לאט לאט נהיית עייפה. "את בסדר?" שאלה מרינה. לא יכולתי לענות, לא להזיז את השפתיים…. וכבר נעצמו עיניי.
-לאחר חודש-
השתעלתי. כמה זמן אני כבר ישנה? פתחתי את עיניי. ראיתי את מרינה. הייתי בחדר שלי. "נתנאל הביא לך קאפקייקס, אבל בטעות הכניס רעל." אמרה מרינה. שאלתי: "בטעות?! איך?!" ענה קול: "כשאמבר מחפשת דרך להרוג אותך, מכניסים בקבוקי רעל." נתנאל נכנס. אמרתי לו בכעס: "אם אתה רוצה לבקש סליחה, אז תשכח מזה!" הוא נאנח. הטלפון שלי החל לצלצל. בן דוד אלכסי? אלכסי הוא דמות צבעונית כזו… הוא אוהב ללכת בעיר, לקנות דברים, וכאלו… עניתי: "היי אלכסי." "למה לא ענית לי?" הוא שאל אותי. עניתי לו: "לא ממש הייתי בהכרה.. בחודש האחרון." הוא אמר: "בכל מקרה, הכרתי איזו בת ממש נחמדה, וגיליתי שהיא מהתיכון שלך. תוכלי לעזור לי איתה?" "כן, ברור." אמרתי. נתנאל עזב. אלכסי אמר: "מדהים! אז, קוראים לה אמבר. היא בלונדינית, לבושה בבגדים ממש אופנתיים." "אמבר?!" שאלתי אותו בהלם. הוא ענה: "כן, אמבר. אז מחר אני בא אליכם לתיכון, אבל מרשים לי להיות רק בחצר אז.." "טוב, בטח." אמרתי. הוא ניתק. מדהים. עכשיו בן הדוד שלי רוצה להיות חבר של אמבר!
-לאחר יום-
רוזליה ראתה אותי, היא אמרה: "היי. באתי לבקר אותך אבל לא היית בהכרה." אמרתי לה: "כן…" יצאתי לעבר החצר. "יווו, בת דודה!" קרא קול. זה היה אלכסי. חיבקתי את אלכסי. הוא אמר: "אז…" "אתה צריך לדעת." אמרתי. הוא שאל: "כן?" עניתי: "אמבר ואני… אנחנו בעצם יריבות ממש ממש גדולות." הוא נאנח. הלכתי להביא את אמבר. "אולי תעזבי לי כבר את היד?! אני לא רוצה להתלכלך באי מגניבות!" צעקה עליי אמבר. היא פתאום הייתה בהלם, וצעקה: "אלכסי!" "א-אמבר!" הוא אמר, אבל היה לו קול לא כ"כ מאושר. אמבר חיבקה אותו חזק. אמרתי: "אמבר, את כבר מכירה את בן דוד שלי, כנראה." והלכתי לעבר הכיתה. משהו מציק לי… נשמע הצלצול. הכיתה התרוקנה. מישהו הניח את ידיו על הגרון שלי. "את יודעת שנמאס לי ממך?" שאל קול. מישהו הצמיד אותי לקיר. הוא הידק את ידיו. התחלתי להיחנק. זה היה קסטיאל? מה כבר עשיתי לו עכשיו? הוא אמר: "חשבתי, ובמשך כל החודש חיכיתי לרגע הזה. הרגע שתחזרי, ואוכל לחנוק אותך!" הפנים השמחות והעצבניות שלו…… "הצילו!!" צרחתי. "אנדריאנה!!" אלו היו אלכסי, ג'ייק, ונתנאל. שלושתם. ראיתי את המוות מול עיניי. ג'ייק קפץ על השולחן ואחר כך קפץ על קסטיאל. "תעזוב אותה!" הוא צעק. קסטיאל רק הידק יותר את אחיזתו. נתנאל תפס אותי והעביר אותי לאלכסי, שהוציא אותי מהכיתה. אבל קסטיאל רץ החוצה ודחף אותי, התנגשתי בקיר ונפלתי. קסטיאל הרים אותי, ועמד להביא לי אגרוף, תפסתי את האגרוף שלו וכמעט שעצרתי אותו. אבל האגרוף השני שלו טס לעבר הפנים שלי, ומישהו הפריד אותו ממני. איזה יום גרוע. ג'ייד… הוא לקח את חפירה והנחית על ראשו של קסטיאל. קסטיאל איבד הכרה. נמאס לי כבר ממראה של בית החולים! נלקחתי לטיפול נמרץ.