ממתק האהבה שלי פרק 24

-מנקודת מבטה של אמבר-
איפה נאט?? אה הנה הוא. "יוהו, נאט!" קראתי לו. הוא שאל: "כן?" "יש לך משהו על החולצה…" אמרתי לו. הפלתי את הצמיד שלי לכיס שלו. תוך כדי הוצאת הצמיד הוצאתי את המפתח לחדר המורים. החבאתי אותו בתיק שלי. "זהו! אתה נקי!" אמרתי לו. הוא הלך. התגנבתי לתוך חדר המורים, הוצאתי מהתיק שלי את התליון של אנדריאנה, שקיבלתי חזרה. הנחתי אותו על הרצפה, ויצאתי… עם המבחנים בידיי. פתחתי את הלוקר שלי, הכנסתי אותם ונעלתי אותו חזרה. ראיתי את איה. היא רבה איתי על בחור! פיטרתי אותה ממעמדה. "יו, שרלוט! את מחליפה את איה." אמרתי. חייכתי חיוך מתנשא לאיה. "אדוני הצעיר!! אתה בצרות צרורות!" שמעתי את המנהלת צורחת.
-מנקודת מבטו של נתנאל-
"מה עשיתי?!" שאלתי אותה. היא אמרה: "אל תיתמם! המבחנים נעלמו ואתה התלמיד היחיד שיש לו עותק למפתח!" אמרתי לה: "לא, זה לא אני!" היא אמרה: "יש לך יומיים להוכיח שזה לא אתה." ועזבה בכעס. הלכתי לחדר המורים. הוא היה פתוח. חיפשתי על הספה, ואז ראיתי משהו על הרצפה. התליון! התליון של אנדריאנה! O: אני חייב לדבר איתה!
-חזרה לאנדריאנה-
"אה………" מלמלתי. ראיתי את נתנאל. הוא שאל: "מה זה עשה בחדר המורים?" "התליון שלי!" אמרתי. הוא הנהן. "אז את סתם האשמת את אמבר?" הוא שאל אותי. אמרתי לו: "לא! אין לי סיבה להאשים אותה." נתנאל נאנח. "אנדריאנה, את מרגישה שאת יכולה לחזור ללימודים?" שאלה דודה מיה. הנהנתי. קמתי מהמיטה, לבשתי בגדים אחרים ויצאתי מהבית עם נתנאל. "חייבת להיות דרך להוכיח לך שזאת לא אני!" אמרתי לו. הוא לקח אותי איתו לחדר המורים. חיפשתי ליד מכונת הקפה. "אהה! מצאתי." אמרתי. הראיתי לו, צמיד שבפירוש לא שלי. נתנאל אמר: "תחפשי את התלמיד שזה שייך לו." אחרי תשאול קצר, אף אחד לא זיהה את הצמיד. "אני לא מאמין עלייך!" הוא צעק עליי. אמרתי לו: "אבל זאת לא אני!" "אני לא מאמין! שקרנית מלוכלכת!" הוא צעק עליי. מילא להאשים, אבל למה לקלל? התעקשתי: "אתה חייב להאמין לי!" הוא העיף לי כאפה, ודחף אותי. הראש שלי נחבט בלוקרים, ונפלתי על הרצפה. הוא עזב. רן היה באותו רגע, הוא עזר לי לקום. הוא אמר: "לא נורא…" הוא נתן לי חיבוק. זה עזר קצת. איריס עברה במקום. "מה קרה?" היא שאלה אותי. עניתי לה: "אני ונתנאל נפרדנו…" תוך כדי בכיתי. אמרתי לה: "הוא האשים אותי במשהו שלא עשיתי…" הלכתי לכיתה. הבטתי בנתנאל. הוא הביט בי במבט מלא שנאה. השפלתי את מבטי. "מיס אנדריאנה, אנא בואי למשרד ההנהלה." אמרה המנהלת. אמרתי לאיריס: "שעת הדין." "מיס אנדריאנה! עכשיו!" הקול שלה נשמע כועס יותר. צעדתי לעבר המשרד. כשהוא נגמר, אני קיבלתי את העונש. אני מסולקת לשבוע. ראיתי את אמבר. "נו, תראו. נראה שהתוכנית שלי עבדה." היא אמרה. שאלתי אותה: "איפה איה? ואיזו תוכנית?" "קודם כל, איה פוטרה מתפקידה. שנית, התוכנית שלי להפריד ביניכם. אני גנבתי את המבחנים. ואת סולקת." היא אמרה. "חתיכת……….!!!!!" עצרתי את עצמי מלקלל אותה. נתנאל בא וצרח עליי: "עכשיו את מתעסקת איתה?! עופי מפה!!!!!!!!!!!" "לא! היא גנבה את המבחנים! לא אני!" אמרתי. הוא התקרב ואמר: "תפסיקי כבר עם השקרים!" החלקתי, הוא התחיל להכות אותי. "עזוב אותי!" צרחתי וברחתי. אני סופית- מתה.