ממתק האהבה שלי פרק 23

-כעבור שבוע-
השלג כבר נמס, הלימודים חזרו להרגלם, וגם כן אמבר. היא קרעה את התליון מהצוואר שלי, ורצתי אחריה. היא נכנסה לתוך שירותי הבנים, ושלשלה את השרשרת לתוך לוקר. היא אמרה: "נראה איך תסתדרי…" "זה התליון שאחיך קנה לי! את תשלמי על התיקון!" צעקתי עליה. היא חייכה ואמרה: "בטח." היא דחפה אותי לשירותי הבנים. יצאתי משם מהר. היא נעלמה. מוזר… מישהו הבהיל אותי. "שלוווווום, אנדרי!" זה היה נתנאל. אמרתי לו: "היי.." "מה קרה? את עצובה?" הוא שאל. אמרתי לו: "אה, זה.. כלום." "איפה התליון שלך?" הוא שאל אותי. אמרתי לו: "אמבר זרקה אותו באיזה לוקר בשירותי הבנים. עכשיו אני תקועה בלעדיו…." קיבלתי שיחת טלפון. זה אבא. הקול שלו היה שבור. "א-אבא? מה קרה?" שאלתי. הוא ענה: "היא מתה." "מי מתה?!?!" שאלתי. הוא ענה: "אמא שלך." עיניי נמלאו דמעות. הטלפון נפל לי מהיד, התחלתי לבכות בקול רם. נתנאל שאל אותי: "מה קרה?" "אמא.. שלי! היא מתה!" עניתי. החולצה שלו נמלאה בדמעות. לקחתי את הטלפון ואמרתי לו: "נדבר." חיבקתי את נתנאל חזק כ"כ… בכיתי. היינו לבד במסדרון. לחשתי: "אמא.. תחזרי… אל תעזבי אותי פה…" "is that kiss will help?" הוא שאל אותי. הנהנתי. הוא נתן לי נשיקה. "אני לא מרגישה ממש טוב." אמרתי. הייתה לי סחרחורת. עמדתי להתעלף מרוב צער, ברצינות. בקושי הצלחתי לעמוד. נתנאל תפס אותי. "אולי כדאי שניקח אותך לבית שלך?" הוא שאל אותי. הנהנתי. הוא קיבל אישור, ועזר לי. הוא הרים אותי עד הבית שלי. דודה מיה לא הייתה בבית. נכנסנו פנימה. הוא העלה אותי לחדרי, והכניס אותי מתחת לשמיכה. "את צריכה משהו?" שאל נתנאל. "רק את אמא שלי בחזרה……" אמרתי בדמעות. נתנאל הביט בשעונו. "אני חייב לחזור ללימודים. אני אחזור." הנהנתי. הוא הלך. אחרי שעה, קמתי מהמיטה, בשביל לקחת לעצמי כוס מים. חטפתי סחרחורת חזקה… וישר נפלתי על הרצפה.
-מנקודת מבטו של נתנאל ואחרי שעתיים-
אני חושב שהגיע הזמן לבקר את אנדרי.
-בבית של אנדריאנה-
נכנסתי פנימה. "אנדרי?" שאלתי. היא לא ענתה. עליתי במדרגות וראיתי אותה על הרצפה, ללא הכרה. הקשבתי לפעימות הלב שלה, לפחות היא עדיין בחיים. היא נשמה כמו שצריך. שאלתי אותה: "את שומעת אותי?" היא לא ענתה. לקחתי כוס מים קרה מהמטבח שלהם, ונתתי לאנדריאנה לשתות. "מה אתה עושה פה?" דודתה של אנדריאנה נכנסה הביתה. אמרתי לה: "עוזר לאחיינית שלך." "היא גילתה על…?" שאלה דודתה של אנדריאנה. הנהנתי. "תמיד זה קורה לה. תישאר כאן איתה…" אמרה דודתה. הרמתי את אנדריאנה למיטתה.