ממתק האהבה שלי פרק 22

-כעבור יום-
מה השעה..? כבר עשר?! אני מאחרת! למה דודה מיה לא העירה אותי? "דודה מיה! דודה מיה!" קראתי. צלעתי לעבר המטבח, היא שטפה כלים. היא אמרה: "היום זה יום שלג. הודיעו בחדשות שלא לומדים היום." חייכתי. לבשתי את המעיל האדום שלי, את המכנס הלבן שלי, נעלי האולסטר היפות שלי ואהיה מוכנה. צלעתי החוצה. אמבר עברה במקרה ליד הבית שלי, היא ראתה אותי ודחפה אותי. "וואי, ברצינות אמבר?" שאל ליסנדר. הוא היה במקום. הוא עזר לי לקום. אמרתי לו: "תודה." ניקיתי את עצמי מהשלג הלבן. ליסנדר עמד ללכת. שאלתי אותו: "לאן אתה הולך?" "למצוא מישהי שתשתתף איתי בתחרות השירה מחר." הוא ענה. הוא חשב על זה רגע, ושאל: "את רוצה אולי להצטרף?" "אוקיי." אמרתי לו.
-מנקודת מבטו של ליסנדר-
"יופי! אז, את יכולה לבוא איתי?" שאלתי אותה. היא הנהנה. הלכתי עם אנדריאנה, הגענו לבית שלי. "רוזליה, אני בבית." אמרתי.
-חזרה לאנדריאנה-
וואי, הבית שלהם כ"כ מסודר, שקט.. עברנו על פני הסלון. אמו של ליסנדר שאלה בקול עדין: "ליסנדר, מי זו?" "אני אנדריאנה, נעים להכיר." אמרתי. "נעים להכיר…" היא אמרה. עלינו לחדרו של ליסנדר. ממש חדר גדול ומרשים… חייכתי. הוא אמר: "אוקיי, אלו המילים." הוא נתן לי דף. המילים היו ממש יפות…
"בין הלבבות
אני אוהב אותך
לילה שחור
יואר באמצעות האהבה
אלייך,
אלייך…"
זה היה הבית הראשון. הוא שר אותו.
"זה לא נועד
אני מניחה שלא…
אבל אולי בעתיד!
זה יונצח לתמיד
אז סליחה
אהבה.."
המילים האלה….
-כעבור יום-
סוף סוף אני מצליחה ללכת. רוזליה, תפרה שמלה ובגד מיוחדים שיהיו מותאמים לשנינו. היא איחלה לנו בהצלחה, היא אפילו איפרה אותי! עלינו לבמה, ושרנו את השיר. כשירדנו, הגיע אורח מפתיע. "את בטוחה שאין לך רגשות כלפיו, אה?" שאל אותי קול. הסתובבתי. "נתנאל, מה קורה?" שאלתי אותו בחיוך. הוא אמר: "השיר הזה קצת מפריע לי, כי במפורש החברה שלי אמרה לי שאין לה רגשות כלפי ליסנדר, ועכשיו היא שרה איתו דואט על אהבה בבמה!!!" הוא כעס. שאלתי אותו: "נתנאל, אתה עדיין תקוע שם? אמרתי לך. אין לנו רגשות. הוא ביקש ממני. הוא רק ידיד." "דואט על אהבה!" אמר נתנאל בכעס. ליסנדר בא. "נתנאל, אין לי רגשות כלפיה, תירגע." "להירגע?! אתה משקר!" אמר נתנאל בכעס. נשמתי עמוקות ואמרתי לו: "תירגע." נתתי לו נשיקה. הוא היה המום לכמה דקות, ליסנדר אמר: "בואי, מעניקים את הפרס." עלינו לבמה. "והפרס הראשון מגיע ל…… ליסנדר ואנדריאנה!" אמר האיש. קיבלנו את הפרס. הוא שאל: "עכשיו בכנות, אתם יוצאים?" "לא, האמת, לי יש חבר." אמרתי לאיש. הוא נאנח. הוא המשיך לפרס השני והשלישי. ירדנו מהבמה. ליסנדר אמר: "תשמרי את הפרס." "אתה בטוח?" שאלתי אותו. הוא הנהן. "נתנאל, תזכור שאני אוהבת אותך." אמרתי לנתנאל וחיבקתי אותו.