ממתק האהבה שלי פרק 18

קמתי ליום שבת קיצי. התעוררתי בתוך ידיו של נתנאל. הוא החזיק אותי חזק, כאילו כל הלילה ישנתי בתוך כספת! "נאט.. נאט!" ניסיתי להעיר אותו. אבל הוא ישן כ"כ חזק… ניסיתי להשתחרר מידיו הלופתות, והוא התעורר. אכלנו ארוחת בוקר, ונזכרתי. "עוד יומיים זה יום החצי שנה שלנו!" אמרתי. שכחתי גם לקנות לו מתנה… אני יודעת! אני אמסגר תמונה של שנינו, וגם אחפש את הטבעת המושלמת עבורו שיחרטו עליה "andrianah & nathaniel"! אני חייבת לארגן. מזל שבחנות יש מבצע…
-מנקודת מבטו של נתנאל-
לעזאזל, שכחתי! מה אני כבר יכול לקנות??! אין לי רעיונות! אני יכול להשתמש בדמי הכיס.. אבל….. אולי הבנים בלימודים יכולים לעזור לי? ארמין… אלכסנדר… אני לא מאמין אבל קסטיאל… ליסנדר! הוא רומנטיקן. אז הוא יעזור לי. ואיריס ורוזליה! הן מכירות אותה. אז, מחר אגש לפעולה!
-כעבור יום-
אוקיי אני נמצא עכשיו בלימודים. "ארמין!" קראתי. הוא דיבר עם אלכסנדר. שאלתי אותו: "עוד יומיים לי ולאנדרי יש יום חצי שנה.. מה לדעתך כדאי לי לקנות לה?" "אה, איזה תליון…… או תכשיט אחר. ותזכור בצבע זהב לבן…. היא תיראה טוב בזה." ענה ארמין. אלכסנדר אמר: "אני מסכים." "טוב תודה." אמרתי. הלכתי אל קסטיאל. "אני לא עוזר לך." הוא אמר. התחננתי: "בבקשה! אני ממש רוצה להפתיע אותה." קסטיאל אמר בכעס: "לא! עכשיו לך!" נתקלתי באיריס ורוזליה. "אני לא ממש בטוחה. אנדריאנה בטח תרצה איזו טבעת." אמרה איריס. רוזליה לא הסכימה איתה: "לא… אני חושבת שכדאי משהו שינציח אתכם. שרשרת! זה יתאים." נאנחתי. ליסנדר צריך להגיד לי מה כדאי לי לקנות לה. הלכתי אליו. ליסנדר אמר לי: "אם אני מכיר אותה טוב, היא תשמח לקבל משהו שבא מהלב…….. אם אתה רוצה אני יכול לרשום עבורך פואמה." "אתה יכול?!" שאלתי אותו. הוא אמר: "כן." אחרי שתי דקות נכתבה פואמה מדהימה עבורה. אז עכשיו נותרה רק המתנה. "נאט! חכה דקה!" קרא קולה של אנדרי. היא שאלה אותי: "אתה בסדר? לא דיברת איתי כל היום…" היא נראתה מודאגת. אמרתי לה: "אה… אני בסדר." היא נאנחה. "טוב נתראה מחר…" היא אמרה. נתתי לה נשיקה על הלחי והלכתי מהר לתוך העיר הסואנת. עברתי ליד החנויות… וראיתי את התליון. הוצאתי מכיס הסוודר שלי את תמונת הפספורט שבה הצטמקנו אני והיא בחיבוק. יש לי רעיון.
-חזרה לאנדריאנה-
הוא ממש מדאיג אותי… טוב לחנות עכשיו. הטבעת והתמונה אמורים להיות מוכנים עכשיו.
-אחרי לקיחת הדברים-
"אני מצטער ממש שלא דיברנו כל היום… מחר, אני רוצה להיפגש איתך ליד הבית שלי. בשש בערב." אמר נתנאל. הוא התקשר אליי. אמרתי לו: "בסדר… פשוט הייתי ממש מודאגת." "טוב, לילה טוב אנדרי!" הוא אמר. אמרתי לו: "לילה טוב נאט…" וניתקתי. מחר הולך להיות פצצה.
-כעבור יום, בפגישה-
איפה הוא? פתאום נפתחה הדלת. זאת הייתה אמבר. "אני שונאת אותך." היא אמרה והכניסה אותי. נתנאל לקח אותי לחדרו. חייכתי. החדר שלו היה מאורגן. באמצע החדר היה שולחן עם מפה לבנה, ובאמצע פרחים. נתנאל אמר: "אנדרי, אני אוהב אותך מאוד!" אמרתי לו: "גם אני מאוד אוהבת אותך…" והבאתי לו את הקופסא. הוא הביא גם לי קופסא. פתחנו ביחד. "זה.. מקסים!" אמרתי לאחר שקראתי את הפואמה. "ברצינות, ליסנדר עזר לך?" שאלתי אותו. הוא אמר: "ל..לא!" חייכתי. נשמתי עמוקות כשראיתי.. התליון! פתחתי אותו. זאת תמונת הפספורט שלי ושל נתנאל! חיבקתי אותו חזק. "אני כל כך מודה לך!!!" אמרתי לו. התנשקנו. "נאט!!! ברצינות, איפה ה…." שאלה אמבר כשהיא פרצה לחדר. "אנ..י אחזור אחר כך." היא אמרה וטרקה את הדלת אחרי שיצאה. הוא פתח את המתנה שלי, ואמר: "זה מדהים!" הוא שם את הטבעת האפורה. את התמונה שלנו הוא שם על השידה. הוא חיבק אותי. שאר הערב התנהל כמו שצריך [: