ממתק האהבה שלי פרק 12

-חזרה ללימודים-
מוזר. נכנסתי לכיתה ואף אחד לא לועג לי על התמונה… מוזר…? התחילו הלימודים. התלמידה החדשה איחרה. "אני… אני…" היא גמגמה…. המורה הציגה את התלמידה: "זאת שרלוט אוקספורד. תתנהגו אליה כמו שצריך." שרלוט הניחה את התיק שלה במושב הריק הבודד מאחוריי.. ויצאה. בטח לסדר את הדברים של התלמידים החדשים כמו שאני עשיתי.. "היא נראית חמודה." אמרה איריס. היא נראית ביישנית…. משכתי בכתפיי וחזרתי לספרים. אחרי כמה שעות עקבתי אחרי שרלוט… היא הלכה למועדון הגינון. נראה שהיא מאוהבת בראש מועדון הגינון ג'ייד…. ממבט ראשון. ג'ייד שם לב אליי ושאל: "אני יכול לעזור לך?" הוא לא מכיר אותי אבל אני אותו. גמגמתי: "אני… לא… אבל…" ורצתי משם מהר למועדון המחול… שנמצא בסטודיו. ראש מועדון המחול, אנה, אמרה: "אני עוזבת את מועדון המחול. אני נשלחתי לאקדמייה למחול. בגלל שאני מהמחוננים אני יכולה לדלג על השנה האחרונה. מי שמחליפה אותי היא אחותי, אנטונלה." אחותה נכנסה לסטודיו. אני כבר מכירה את אנטונלה! היא יושבת ממולי… אנה חיבקה כל אחת מהחברות במועדון. היא עזבה. אנטונלה הציגה לנו צעדים חדשים אבל טובים יותר…….. כאילו… יד שמאל קדימה, סיבוב, בעיטה למעלה, קפיצה למטה, סיבוב וגלגלון לאחור… אלו צעדים ראשונים בשביל השיר של מועדון הזמרה. קסטיאל נכנס. "בואי איתי." הוא אמר ולקח אותי. אנטונלה אמרה: "קסטיאל, אנחנו באמצע חזרה." "אכפת לי?" הוא שאל וסחב אותי מחוץ לחדר. "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו תוך כדי הליכה. הוא לא ענה. אמרתי לו בכעס: "שאלתי אותך משהו!" הוא לא הגיב. =.=….. בסוף אחרי צעידה ארוכה במקום חשוך הגענו אל מחוץ לבית הספר. "אתה… גרמת לי הרגע להבריז?!" שאלתי את קסטיאל. הוא ענה: "אז…?" שתקתי. רציתי להגיד משהו אבל שתקתי. הוא הביא שק ממכונית ולקח אותי למחסן. זה היה הבית שלו? מזרונים בלויים היו שם. הוא סגר את הדלת, ואז היה חושך מוחלט. "היי, מה אתה עושה?!" שאלתי אותו. הרגשתי שמישהו מושך אותי בכל מקום עד שבסוף לא הצלחתי לזוז. נפלתי על הרצפה. אני לא רואה כלום….. הרגשתי מישהו מאחוריי. היינו צמודים……. הגב שלי הרגיש את כל הגוף של מי שהיה מאחוריי…….. מהראש עד לרגליים… אפילו את ה"דבר".. זה גרם לי להסמיק… ואז היה עוד אור. הדלת נפתחה. "לילה טוב." אמר קסטיאל וסגר את דלת המוסך. "ת-תוציא אותי מפה!!!" צעקתי. מי שהיה מאחוריי סוף סוף דיבר, הוא שאל: "אנדרי?" "נ-נאט?!" שאלתי. זה היה נאט!!! זה לגמרי מביך… נאט זז באי נוחות, ואז האור נדלק. מסתבר שנאט הצליח להשתחרר מהחבלים, והדליק את האור. שאלתי את נאט: "מה אנחנו עושים כאן?" "אמבר." ענה נאט. כמובן. אמבר. מה המכשפה זוממת עכשיו? נאט ניסה לפתוח הדלת של המוסך. היא הייתה נעולה. גם הדלת של הבית של קסטיאל הייתה נעולה. נאנחנו. "בטח יש סיבה טובה למה היא עשתה את זה." אמרתי לו. הוא דפק את ראשו בקיר. התחלנו לקפוא מקור. קסטיאל פתח את הדלת…… רצתי לעבר הדלת, אולי אני אצליח לברוח! אבל לא. הוא תפס אותי ודחף אותי אחורה. "תיזהר!" צעק נאט. קסטיאל אמר: "תגיד תודה. הצלתי אתכם מפיגוע." "אבל למה אותנו?" שאלתי אותו. הוא ענה: "מפני שמחפשים אתכם." אותנו? נאט שאל: "אמבר בסדר?" "היא נפגעת חרדה." ענה קסטיאל. "איריס? רוזליה??" שאלתי. הוא ענה: "הן בסדר. הן נמצאות אצלי במרתף." "מה?! אני חייבת לראות אותן!" אמרתי לו.