ממתק האהבה שלי פרק 10

כולם מתרגשים. הגיעו תלמידים חדשים. ויש משהו מוזר… אמבר לא הציקה לי עכשיו כשהלימודים חזרו…. משהו מסריח פה…. "אוי מצטערת!" נתקלתי בתלמיד החדש. שיער כחול, בגדים די מגניבים… הוא נראה ממש מגניב! הוא אמר: "זה בסדר. לא ידעתי שחמודה כמוך תיתקל בי." חייכתי. ייקח לו קצת זמן להבין שאני עם נתנאל… "אני ארמין. אחי אלכסנדר ואני הצטרפנו." הוא הציג את עצמו. אח שלו עמד לידו. הם ממש דומים… רק שלאחיו יש שיער שחור ויותר מסודר. אלכסנדר אמר: "היי." ונכנס לכיתה. אמרתי לארמין: "אז, איך בית הספר החדש?" "פסדר…" אמר ארמין. וואי, הוא ממש זורם! אני בטוחה שנהיה רק ידידים. נתנאל אמר: "ארמין, אני צריך שתלכו להצטלם לכרטיס התלמיד שלכם." כרטיס תלמיד? "אה, היי אנדרי." אמר לי נתנאל. הוא התחיל לקרוא לי אנדרי. חמוד! נופפתי אליו. אמרתי לו: "היי, נאט." נו, אז נאמץ את הכינוי של אמבר. הלכתי לכיתה ודיברתי עם איריס. היא סיפרה לי ש…… רן מחפש אותי. בהפסקה הוא ומייפל ישבו בדיוק איפה שאני ונאט התנשקנו. הם בכו. בכו בכו ובכו… "רן, חיפשת אותי?" שאלתי אותו. הוא הנהן. "מייפל, אני צריך לדבר עם אנדריאנה." הוא אמר. מייפל הלכה בוכה. שאלתי אותו: "מה קרה? נפרדתם?" "לא… לא, ממש לא. לא קשור. אני באתי רק כדי להיפרד…. אתמול הוציאו אותי מהבית ספר….. ואני חוזר חזרה." הוא אמר. אני מתחילה להרגיש רע. שאלתי אותו: "מה זאת אומרת חוזר חזרה?" דמעות עלו בעיניי. אני אתגעגע לחנון הזה… הוא אמר: "סיפרתי לאבא שלי על מה שהשלישייה עשו לי. בגלל זה, אנחנו חוזרים לעיר הישנה שלי ואני…. לומד בפנימייה צבאית." אמרתי לו: "אני אתגעגע אליך…" דמעה ירדה מעינינו. חיבקתי אותו ואמרתי: "תבוא לבקר…….." "ברור." הוא אמר. אמרתי לו להתראות… הוא הלך. רשמית הוא כבר לא בבית הספר שלי. "מה קרה??" שאל אותי נאט ברגע שראה אותי. אמרתי לו: "רן עזב…" "מה?" שאל נאט. הוא חיבק אותי ואמר: "אני מצטער…" "הוא חבר טוב שלי….. אני אתגעגע אליו…" אמרתי לו. אמבר עוד לא עשתה לי כלום! אחרי שעה כבר הבנתי הכל. "תקשיבי חננה…" אמרה לי אמבר. היא החזיקה תמונה ביד, עוד לא הצלחתי לראות אותה. היא אמרה: "תיפרדי מאח שלי, וזה לא יופץ!" היא הביאה לי את התמונה… מהחוף ים! זה כ"כ מביך!!! לא!! מה אני יעשה? אין לי מה לעשות! לאא!!! "אני……" אמרתי לה. המטומטמות שלה היו מאחוריה. חבל שהן חזקות ואצניות. התמונה עדיין ביד שלי. התחלתי לרוץ עם התמונה ביד. הבנות התחילו לרוץ אחריי… הן תפסו אותי. אני אקריב הכל למען להיות עם נתנאל. "אני לא אפרד ממנו!" צעקתי. "בחירה שלך." אמרה אמבר. ישבתי ליד הלוקרים ובכיתי. "את בסדר פה?" שאלה אותי איריס. "לא… אמבר הולכת לפרסם תמונה מביכה שלי…" אמרתי לה בהתייפחות…. היא אמרה: "היא לא תעשה כלום אם נערב את אח שלה! בואי!" היא משכה אותי איתה. נאט הביא לי טישו. "אנחנו חייבים לעצור אותה!" אמר נאט. רצנו אחריו… אבל ברגע שיצאתי מחדר מועצת התלמידים, כל בית הספר הצביע עליי וצחק. "אוקיי, לכו!" אמר קסטיאל. הוא בא משום מקום. כל ההמון התפזר. קסטיאל היה עם אמבר. היא צחקה עליי. נתנאל תפס אותה חזק, אבל קסטיאל דחף אותו. הם יוצאים על בטוח. "אמבר! את מרשעת את יודעת את זה ?!" צעקה איריס. רוזליה הופיעה משום מקום. "אמבר, תראי מה עשית!!" צעקה רוזליה וקרעה את התמונה שלי. אמרתי להם: "עזבו. אני חושבת שאני לא מרגישה טוב….." קיבלתי אישור ללכת הביתה. והלכתי באיטיות. דודה מיה הייתה בבית. לקחתי בשקט סכין ממגירת הסכו"ם והחבאתי בכיס הסווטשירט שלי…. ועליתי. התקשרתי לאיריס. במזל היא ענתה לי. "רק רציתי להפרד…" אמרתי לה. "מה? למה את מתכוונת?" היא שאלה אותי. עניתי לה: "אני הולכת לסיים את החיים האלה אחת ולתמיד…" וניתקתי.
-מנקודת מבטה של איריס-
"אנדריאנה?! אנדריאנה?!" צעקתי לטלפון. המורה שאלה: "איריס! דיברת בטלפון?" הנהנתי. "מה זה משנה?! זאת סכנה לאנדריאנה!" צעקתי ורצתי החוצה מהכיתה. לקחתי את אמבר איתי לחדר מועצת התלמידים. נתנאל דיבר איתי מהר ורצנו כולנו, אמבר נגררה איתנו. רצנו לבית של אנדריאנה, פרצנו פנימה, דודתה של אנדריאנה עלתה איתנו. הגענו… אבל היא כבר פגעה בעצמה. הבאנו מהר אמבולנס….. ואז הודיעו לנו שהיא בסדר.