ממתק האהבה שלי עונה 2 פרק 4

-כשנגמר הריתוק-
החלטתי ללכת אל הקיוסק.. אין שום דבר אחר שינחם אותי יותר מסוכריות השוקולד שמוכרים שם.
-מנקודת מבטו של בחור אחד שהיה שם-
"היי, וויליאם, תראה את הנערה הזו…" אמרתי. וויליאם שאל: "השעירה הזו שמחסלת שקית פיצוחים? אוליבר, אני יודע שאתה נואש אבל היי… תרגיע." אמרתי לו: "איכס, לא היא. זאת ליד הדלפק, שמחזיקה תיק אדום." "באמת יפה………" אמר וויליאם. הנהנתי. אמרתי לו: "עוד אחת לאוסף שלנו."
-חזרה לאנדריאנה-
התחלתי ללכת. הבטתי בשעון, כבר מאוחר…. דודה מיה בטח משתגעת מדאגה. התחלתי ללכת דרך הרחוב הריק….. החלונות נסגרו אחד אחרי השני. הבטתי אחורה, וראיתי שני בחורים. שתי ילדות ששיחקו בכדור, נבהלו פתאום….. הכדור שלהן התגלגל עד אליי. הרמתי את הכדור. אחת מהן אמרה: "כדאי שתברחי! מהר!" היא פחדה כל כך. עצרתי, ושאלתי: "למה?" "לאה, רייצ'ל, כנסו הביתה, אין לכן מה לראות פה." אמר קול. אחד הבנים לקח את הכדור מהיד שלי וזרק לעברן. הן אמרו יחד: "כ-כן, וויליאם!" הן לקחו את הכדור ורצו לתוך הבית. ושני הבנים נעמדו, אחד מאחוריי ואחד מלפניי. זה מקדימה אמר: "אני אוליבר, זה וויליאם, ואת היהלום שבכתר שחיפשנו." אמרתי לו: "היי, נעים להכיר, אבל אני צריכה ללכת הביתה." אוליבר תפס אותי ואמר: "את לא הולכת. את באה איתנו, אם להגיד את האמת." הם תפסו אותי בחוזקה, וגררו אותי לבית כלשהו. כנראה הבית שלהם. הם גררו אותי למרתף, דחפו אותי פנימה ונעלו את הדלת. נפלתי על הרצפה… שמעתי קולות. "הם הלכו….. תדליקו את האור." אמר אחד הקולות. האור נדלק, והיו שם 4 בנות. אחת מהן התחילה להציג: "היי, אני מוריאן, זאת בריאנה, היא ניקול וזו אלין." "אני אנדריאנה." אמרתי. היו על הרצפה חמישה מזרונים. "אז כנראה לה היה מיועד המזרון החמישי…." אמרה אלין. שאלתי אותן: "מה אתן עושות פה?" ניקול אמרה: "אנחנו ה'צעצועים' שלהם. מאז שהם תפסו אותנו, הם עושים בנו כרצונם…… ומי שלא תציית תחטוף 3 מכות חזקות משוט." בריאנה אמרה: "המרתף הזה די מרווח… יש פה רק עוד שני חדרים. השירותים והמטבח. בשירותים יש… שירותים וארון התלבושות, במטבח…….. זה מטבח." שמעתי את הקול של וויליאם מבעד לדלת: "היי, כולכן, תביאו את החדשה לאחר המייקאובר!" ניקול שאלה: "זה בסדר שנעשה לך מייקאובר קטנטן? את רק תלבשי שמלת עוזרת… כמונו. ובבקשה, אל תתנגדי, כי אחרת אנחנו ניענש." "זה בסדר. אני לא רוצה שתחטפו." אמרתי. ואז קיבלתי שמלה ונעליים אחרות. הן לקחו אותי למעלה, לחדר קטן, וקשרו אותי לכיסא. ניקול אמרה לפני שיצאה בשקט: "אני מצטערת…." אחרי דקה נשמעה טריקת דלת ורעש מפתח." וויליאם אמר: "היא נראית לי די מבטיחה….." "אנחנו נדע רק אחרי תקופת זמן." אמר אוליבר, וויליאם הנהן. "איזה זמן?!" שאלתי. הוא שאל אותי: "מה שמך?" "אנדריאנה." אמרתי, מבחוץ רגועה, מבפנים עמדתי עוד שנייה להתפוצץ מפחד. הם שאלו אותי כמה שאלות, ואחר מכן חזרתי למרתף. הן הדליקו את האור שוב, קלטתי את בריאנה מחזיקה בסיר. "היי אנדריאנה, הכנתי מרק, תוכלי להביא צלחת עבורך מהמטבח?" הנהנתי…. נפלה קליפת בננה על הרצפה, עוד מעט אני ארים אותה…… "אה כן! אנדריאנה, תביאי עוד 4 צלחות!" קראה בריאנה. לקחתי את כל הצלחות והחלקתי על הקליפה……… "אאווווווץ'!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" שחררתי צרחה, וחטפתי מכה בראש. איבדתי הכרה.