מלאך שומר-פרק 4
"היי " הוא הפנה את מבטי אליו "את לא צריכה להתנצל ,את מבינה ?" הוא הביט לתוך עייני ואני הנהנתי בציות מביטה לתוך שלו, ושם, בעייניו ,ראיתי אותי בקטן, אותי המבוישת,אותי המנופחת מבכי, אותי אשר הוא הציל, ניסיתי להתנתק מעייניו אך לשווא,הייתי מהופנטת מהירוק הזה. מהמבט הזה, היה לי שקט בראש לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר,הבטתי בעיניו קרוב יותר הוא הביט בשלי קרוב מאוד מנסה להבין מה מתחולל בראשי, עכשיו הבטתי בשפתיים החושקות שלו כל כך רציתי ל "תגיד מאיפה המבטא שלך "?
________________________
לקח לו רגע אחד קצר להתעשת "בעיקרון נולדתי בצרפת" ריי התרחק "אבל גדלתי בלונדון ההרורים שלי…" הוא החל לספר,
הפרפרים בבטן לא נעלמו לגמרי אך דעכו "אה יפה" עשיתי את עצמי מתעניינת, כן הרגשתי רע עם זה שלא הקשבתי אבל לא בדיוק הצלחתי להתרכז במשהו אחרי שהייתי כל כך קרובה אליו שניות מספר קודם לכן ' מה קורה לך ליאון?! את מכירה את הבנאדם יום וחצי ואת כבר נדלקת עליו ,טיפשה, מה קורה איתך את לא רוצה שזה יגמר כמו טום. כמו כל מי שחשבת שמציל אותך ' חשבתי בייני לבין עצמי על טיפשותי
"ואז עברתי עם אחי הכל ללונדון" כנראה שסיפורו הסתיים כי עכשיו הוא רק הביט בי בסימן שאלה על פניו מדוע אני מסתכלת עליו בחוסר הבעה "תני לי לנחש "חיוכו היה כרגע על פני "שעממתי אותך" הוא קלע בול אבל לא היה נעים לי להודות בכך בקול,ובכלל זה לא אשמתו אני בנאדם שלא יכולה להתעסק במשהו הרבה זמן.
"לא אני פשוט יש לי בעיה זה לא אתה "בכל זאת הוא מארח אותי כאן" אני מתקשה להתרכז במשהו ליותר מדקה ניראה לי זה איזה בעיה תורשתית או משהו" הסמקתי מעט כשדיברתי על כך,זה היה אחד מהסודות שהתביישתי בהם
ריי החל לצחוק ואני התעצבנתי וראו את זה על פרצופי "זה לא בעיה רק שלך ליאון מותק, יש את זה לשליש מהמדינה" ניסיתי לעשות את החשבון אך כשלתי "זה ניקרא בעיית קשב וריכוז וזה רגיל לגמרי" הוא הסתכל עלי "את רגילה לגמרי" לא ידעתי אם להיעלב או לקחת את זה כמחמאה,לא רציתי להיות רגילה בעיניו. אך חייכתי "תודה. תמיד חשבתי שאני איזה מפלצת שלא יודעת להקשיב " את אפילו לא קרובה ללהיות מפלצת "את זה כבר לקחתי כמחמאה.
"אני לא מוכנה" עניתי בנחישות "אני לא הולכת לישון לך על המיטה ושאתה תישן על הריצפה, אני מוכנה לישון על הרצפה,הנה פתרון" הייתי נחושה לא יכולתי לתת לו לישון על הרצפה,נקודה.
"אני לא נותן לך לישון על הרצפה ויש לי מלא סיבות לזה" הוא היה נחוש גם כן , התווכחנו כבר מלא זמן על הסדרי המחיה הכל עבר חלק אך בהסדרי השינה נתקענו "אני יושן על ספה ואת על המיטה.נקודה. אין על מה להתווכח" מבטו היה כל כך מרוכז שזה היה כל כך סקסי. התחלתי לצחוק, "טוב בסדר מסכימה" נכנעתי עדיין צוחקת 'בטח ריי חושב שאני מטורפת ' אך בכל זאת הוא הצטרף אלי "השעה מאוחרת" הוא השחיל בין הצחוק "לכי לישון " השעה הייתה כבר אחת בבוקר ובשעות האלה של הלילה אם אני ערה אני מתנהגת כמו משוגעת , הנדתי בראשי לשלילה כמו ילדה קטנה וצחקקתי "אני אצטרך לסחוב אותך למיטה" הוא ניסה לאיים עלי עם מבט רציני אך ראיתי שהוא רק מתאפק לא לצחוק, הבטתי בו במבט מתגרה "לא תצליח יריתי בו וטפחתי על בטני. עצמתי את עייני וצחקתי חזק, הוא הרים אותי. הרגשתי את זרועותיו החסונות אוחזות את כולי ופוסעות קדימה הרגשתי כל כך צפופה זה היה נעים ומפחיד בעת אחת,זה הרגיש לו כמו אותה תקופה כשגרו היה הבעלים שלי, על אותה הפעם כש.. ניסיתי להדוף את המחשבה אך היא רדפה אותי .ואז ראיתי את זה .
~זה היה כבר אחרי שגמר את מעשיו המגונים בי. ואני לא הצלחתי לקום אז הוא עטף אותי בשמיכה והחזיק אותי בזרועותיו עדיין הרחתי את האלכוהול בהבל פיו ויכולתי להרגיש את חוסר היציבות בהליכתו ניסיתי להתנגד אך לא הצלחתי. הוא פסע כמה פסיעות והחזיק אותי חזק כשק של זבל לא הצלחתי לנשום" אני.. לא מצליחה.. אויר.." ניסיתי להשחיל ולרקוע ברגלי בכוחות שלא היו לי ואז התגלגלתי מידיו~
עדיין ראיתי את החושך של אז "אני לא נושמת" פלטתי בקצרה ורקעתי עדיין ברגליי,התנשפתי חזק ,בקושי. עכשיו הייתי על המיטה עייני עדיין היו עצומות לא העזתי לפקוח אותן
"היי זה אני "הוא אמר והיה לי קשה להאמין זה עדיין הרגיש כמו גרו "די די תפקחי אותן " עכשיו כבר ידעתי שזה אכן ריי ונלחמתי עם עצמי לפקוח את עייני ריי לפת את ידי בעדינות ועיסה אותה בידיו הרגשתי כרגע מוגנת והן נפקחו ראיתי אותו מעלי, הוא הביט בי בעיניו ניראה מבט של דאגה, ראשי היה מונח על הכר אך הוא הרגיש בכל זאת כבד נורא ' משונה איך זיכרון אחד יכול לעוות את המציאות. ליאון לעזאזל הוא החזיק אותך בידיו וכל מה שיכולת לעשות זה להיזכר בגרו. טיפשה קראתי לעצמי לפחות בפעם השלישית היום' דמעה של תסכול נפלטה מבין ריסיי וגלשה על הכרית, אך השנייה נמחתה על ידי אצבעו של ריי,
"את מסודרת"?הוא שאל אותי.אני הנהנתי לא ידעתי בכלל מה חסר לי, ריי קם מישיבתו על קצה המיטה והתכונן לצאת מהחדר.
"בבקשה תישאר" פלטתי אליו בחוסר אונים ,הרגשתי צורך שיהיה לידי, פחדתי,בפעם הראשונה היום , לא רציתי להישאר לבדי
"בטח" הוא ענה קצרות והסתובב חזרה אל פנים החזר וישב על הצד השני של המיטה הגדולה,
הבטתי בו נשען אחורה עם הזמן על הכרית שלצידי, הוא הביט בי ולא התיק את עייני ממני כמוני בדיוק "לכי לישון " קולו היה נישמע עצוב
"תספר לי משהו" ניסיתי לחייך אליו, רציתי לישון אך לא הצלחתי, או שלא ניסיתי, מה זה משנה?!
ואז החל לספר בלי שאלות נוספות "כשהייתי בלונדון בערך בגיל 8 הלכתי עם אחי באיזה רחוב …" אני כבר איבדתי אותו במילה בערך והשינה משכה אותי אליה. "לילה טוב" קצר פלטתי. הספקתי לראות פעם אחרונה להיום את חיוכו.. ונרדמתי…
תגובות (1)
קוראת חדשה:) מושלם תמשיכי