ממנודה ל… מקובלת? -פרק 6 (תודה על שתי התגובות! -,-)

פרק 6-
קמתי לאור בחלון, ולצליל ציפורים.
נזכרתי בכל מה שקרה בימים האחרונים, ושפשפתי את עיניי. שמתי את הסקיני הרגיל שלי, והפעם חולצה לבנה פשוטה. היה קיץ, אז וויתרתי על הקפוצ'ון היקר שלי, שאיתי מגיל 14 וגדול עליי בכמה מידות. שתיתי את השוקו הרגיל שלי, ויצאתי. יובל חיכתה לי בחוץ
"מה קרה לחולצה השחורה הרגילה?" שאלה
"אסור להשתנות?" השבתי בפשטות, והרכנתי את ראשי.
"מותר, מותר," החזירה "אפילו מומלץ. מתאים לך."
"תודה" עניתי בנימוס, והרמתי את ראשי.
"את יודעת," אמרתי לה לאחר מספר דקות "אני מרגישה שונה בזמן האחרון. יותר טוב. כאילו מצבי השתפר, את יודעת.."
"כן," ענתה "אני מבינה"
שאר הדרך עברה בשתיקה. הגענו לבי"ס, והתיישבנו במקום. חיכיתי למורה, והיא, כצפוי הגיעה. לא היה לי כוח לשיעור.
חשבתי איזה שיר לצרוח כדי לעוף, ואני כמובן סגנון של לועזית, אז התחלתי לשיר את GOLD של Victoria Justice
" I’ve been trying to let it go
But these butterflies I can’t ignore
Cause every time that I look at you
Know we’re really catch 22
We’ve been friends for so long but I
Need to tell you what’s on my mind
I’m sick and tired of playing games
‘Cause I know that you feel the same

I Know you inside out,
So I’m asking now
Take a chance on me
How much clearer can I be?

Hey, boy.."

באתי להמשיך, אבל בדיוק אז המורה צעקה; "ירדן אשר! מה את עושה?! צאי מהכיתה מיד!"
"אבל.. המורה.. יפה לך אדום.. " התחכמתי. אמרתי או מה שאני לא חנונית?! סתם תיכון של מפגרים.. יובל הסתכלה עליי בהלם, ואני יצאתי. סתם מורה מפגרת..
ישבתי בספסל כשנתנאל בא והתיישב לידי "מה יפה שכמוך עושה פה?" שאל "נתנאל, אנחנו בבית ספר. אתה בטוח שאתה רוצה שייראו אותנו יחד?" שאלתי אותו.
"במאה אחוז." ענה, ונישק אותי. הנשיקה הייתה.. מדהימה. בהתחלה היא הייתה רכה ואז פראית. הנשיקה מהסרטים. נשיקה מושלמת, אבל אז… נזכרתי בכל מה שקרה והפנתי את פניי. "מצטערת." עניתי "אני לא יכולה." אמרתי וקמתי. הלכתי משם.