ממנודה ל..מקובלת? -פרק 22

הוא העמיק את הנשיקה, אבל אז הוא התרחק.
"לא. תאמיני לי, את תצטערי על זה בבוקר." הוא אמר.
"נראה לך?" צחקתי. החבר שלי בגד בי עם החברה הכי טובה שלי, אח שלי עסוק כל היום עם החברה החדשה שלו -בלי להעליב- אחותי עם החבר שלה, אמא שלי עם אבא שלי- אחרי שנים בלי כלום, ואני צריכה לראות את כל האהבות האלה מבלי לבכות.
הלכתי למקלחת ושטפתי פנים. זרם המים הקרים המהמו אותי, אבל גם החזירו אותי למציאות. דמעות מרות שטפו את פני. הייתי שבורה, ולא יכולתי לסלק את גוש המרה מגרוני. התיישבתי על הרצפה באמבטיה. לכולם יש אהבה, יובל ונתנאל התחילו לצאת, ברק הכיר מישהי, ורק אני לבד. אני צריכה לסבול כל יום בשקט ושסוף סוף אני מוצאת מישהו שאני אוהבת הוא לא רוצה אותי. וזה כואב.
הוא ניגש אליי וחיבק אותי.
"מה קרה?" הוא שאל.
ואז פשוט… התחלתי לספר לו הכל. פשוט הכל. הוא הינהן והקשיב, הוא היה כל מה שהייתי צריכה. אני פשוט אוהבת אותו.
.
~כעבור חודש~
אני ואביאל חברים טובים. ממש טובים. כבר קרו כמה מקרים מביכים, אבל זה לא אכפת לנו. טוב לי איתו. הוא כמו הבית שלי. אני צוחקת מכל דבר שהוא אומר הוא צוחק מכל דבר שאני אומרת. זה טוב.
היום אני חוגגת יום הולדת שמונה עשרה.
קשה לי להאמין שכבר סוף שנה. כל כך הרבה עברתי מתחילת הלימודים. כבר גמרתי בית ספר לפני שבוע. אביאל מתחנן לקחת אותי לפיקניק. אני שמחה.
הלכתי להתקלח.
המים תמיד מרגיעים אותי. אמא שלי אמרה לי שכשהייתי קטנה זה היה התחביב שלי.
צחקתי מתחת לזרם המים, וכשיצאתי מרחתי קרם גוף והתלבשתי. שמתי שורט קצר וסריג בצבע אפור עם כתוביות. הרי בכל זאת, ערב. אני אף פעם לא חוגגת יום הולדת. שונאת את זה. מכיתה ג' זה ההרגל שלי. נעלתי מגפיים עד אמצע הירך, בושם, אודם אדום חלש, קצת צללית, סומק ורימל, ויצאתי.
הלכתי לכיוון הבית של אביאל, שם אני אמורה לפגוש אותו, ונכנסתי למכונית.
"שלום לנסיכה." הוא אמר
"שלום לחתיך." עניתי וצחקנו. שאר הדרך עברה בפטפוט וריכול על כל האנשים בעולם כמעט.
וכשהגענו פשוט… פערתי את פי, פתחתי את עיניי, ואני יכולה להבטיח לכם, שמה שהוא הראה לי היה מדהים.