ממנודה ל..מקובלת? -פרק 21 (:

ניגשנו לבר. לא רציתי להתחיל עם אלכוהול. להיות שפוכה מההתחלה? לא מגרה במיוחד. הזמנתי -אם כי אחרי התלבטות רבה- קולה. לא הדבר האהוב עליי אבל עדיף מלשתות כל הזמן סבן אפ. אחרי כמה זמן זה פשוט נמאס.
סיימתי אותו הכי מהר שיכולתי ולקחתי איתי את ליה לרקוד.
שגענו את הרחבה. התפרענו כמה שאפשר – והאלכוהול לא ממש עזר.
כבר הייתי שיכורה לגמרי כשהתחלתי עם אביאל.
"את שיכורה." הוא צחק. "בואי ניקח אותך הביתה."
"לאאא" התלוננתי וצחקתי "אני לא שיכורה."
"את כן. בואי." אמר
"לא." אמרתי ושילבתי את ידיי כמו ילדה קטנה, אבל כמו שאמרתי- האלכוהול לא ממש עזר.
הוא שוב צחק.
"בואי. יהיה לך כאב ראש ענק בבוקר." אמר.
"אז הכאב ראש הזה יצטרך לחכות. בוא תרקוד איתי, תשתחרר תראה איזה כיף." צעקתי כדי להדגים.
הפעם הוא גרר אותי לאוטו. ליה כבר חזרה. היא טענה שכואבות לה הרגליים, אבל ידעתי שהיא הולכת לבית של הבחור שראתה. היא הייתה שקופה.
צחקתי מכל מילה שאמר בדרך חזרה.
הגענו לבית שלי ואני העמדתי פני ישנה. העמדתי. צחקתי בלבי. כשהייתי קטנה הייתה לי חברה אחת, דניאל, והייתי מעמידה פנים שאני ישנה כשלא רצינו שאני אלך ממנה. זה אף פעם לא עבד. היא הייתה פעם, בגן עוד, החברה הכי טובה שלי. אבל עברנו ליסודי, וכל אחת הייתה בבית ספר אחר, אז הכרנו חברות אחרות, וליאל הפרידה בינינו. היא גרמה לי לבכות במשך הרבה זמן. כל לילה נזכרתי מה היא עושה לי. גאד, מה קורה לי?! חחח אני הופכת להיות ריגשי.
שיט, עומד להיות לי מחזור. שונאת את זה. וזה מגעיל. חחח
אביאל נאנח והרים אותי לחדר שלי. כמו שאמרתי- אף פעם לא עובד.
נשכבתי במיטה. הוא בא ללכת. הפעם כמעט באמת נרדמתי.
"אל תלך." מלמלתי "תשאר. תמיד יש לי סיוטים. אני לא רוצה שוב." הוא נאנח.
"יר, אני צריך ללכת. מה עם ליה?" הוא שאל
"אתה באמת חושב שליה צריכה אותך?" שפשפתי בעיניי "היא עם הבחור הזה. "
"צודקת." הוא נאנח ונשכב לידי.
חום גופו העניק לי תחושת ביתיות. אבל היה משהו. הרגשתי חום, כאילו זה מקומי האמיתי. כאילו זה המקום שבו הייתי צריכה להיות. לא התאפקתי. הסתובבתי ונישקתי אותו.