ממנודה ל..מקובלת? -פרק 20 (גאדד, טנקס ♥)

עבר כבר חודש. חודש מאז שהחיים שלי הרוסים. כל יום אני יוצאת למועדונים ומבלה כמו שבחיים לא ביליתי. קרו כבר כמה מקרים שהתעוררתי במיטה אחרת בלי שאני זוכרת כלום. הפכתי לאגדה בבית ספר.
נזכרתי בשיחה שלי עם יובל ודמעות זלגו מקצה עיני.
***
"ירדן!" יובל צעקה. הסתובבתי אליה בחדות.
"מה?" שאלתי בקול קר.
"את מוכנה לסלוח לי? שנינו היינו שיכורים. בבקשה." היא התחננה.
"לא." עניתי במהירות. ללא כל התלהבות.
"בבקשה. את החברה הכי טובה שלי מגיל שלוש." אמרה "בבקשה." הוסיפה.
"יובל? את יודעת משהו?" שאלתי לפתע
"מה?" היא שאלה בשמץ של היסוס מעורב בהתלהבות.
"כבר סלחתי לך. לנתנאל לא, תמיד ידעתי שהוא סטוציונר, אבל כן. לך סלחתי. אני לא רוצה את כל הריבים האלה איתך." אמרתי והיא הופתעה.
"באמת?" היא שאלה בהתלהבות. הנהנתי הנהון קטן. כמעט בלתי נראה. היא באה לחבק אותי.
"אבל זה לא אומר שאנחנו חברות." אמרתי מהר, הסתובבתי ויצאתי משער בית הספר. שתמשיך להירקב, אני לא הולכת לבזבז את החיים שלי עליה. ובנתנאל? כבר טיפלתי.
***
התכוננתי לצאת שוב למועדון. לבשתי סוג של טופ שחור לבן וחצאית שרואים קצת את הבטן (רציתי להוסיף) ויצאתי. פגשתי חברה חדשה, ליה. היא ממש חמודה. היא קטנה ממני בשנה, אבל למי אכפת מהגיל?! תכננתי לצאת איתה למועדון יחד עם עוד חבורה קטנה.
אספתי אותה מהבית -וכן, כן בזמן הזה ההורים שלי קנו לי מכונית. ממש, ממש יפה- .
"היי." אמרתי שראיתי אותה. היא קפצה למושב הנהג.
"היוש." ענתה וחייכה חיוך קטן. החזרתי לה גם אחד כזה. "אכפת לך אם גם אח שלי יבוא?" היא שאלה לפתע.
"ברור שלא." עניתי.
"טוב, אבל צריך לקפוץ באיזה שהוא מקום. ההורים שלנו גרושים אז אח שלי אצל אבא שלי. אל תדאגי הוא כבר מאורגן." היא חייכה. חחח, ילדה חייכנית בנשמה.
"בטח, איפה?" שאלתי
"רחוב הבלונדינים שחורדינים משומשום היפתח 19." (עזבו. אין לי מושג מאיפה המצאתי את זה .-.).
"סבבה." הנהנתי, וכעבור עשר דקות כבר היינו שם. ומה אני אגיד לכם? חתיך רצח. דומה כמעט בול לליה.
***
סטופ:
אביאל ביטון- בן 18 וחודש. בלונדיני בתספורת מארינס ועיניים ירוקות. עגיל באוזן אחת + אליקס ועגיל בגבה. חיוך כובד, מה אני אגיד, והצניעות? נשפכת. שותה, מעשן, אבל לא סטוציונר, חס וחלילה. לא שומר על אחותי. שתעשה מה שבא לה, רוצה אני אעשה לה משהו? חמש דקות והבחור שפגע בה מסורס. מגן, אבל נותן לה להתפרע. נדלק בקלות, נכבה עוד יותר בקלות. קיצר? הידיד הכי טוב שתמצאו. מחכה לאחת שלי.
מאמין שברגע שאני אראה אותה אני אתאהב.
מה אני אגיד, גם מושלם, גם ידיד טוב, חיוך כובש, ובנוסף לזה? רומנטיקן. אין מדהים כמוני.
ליה ביטון- בת 16 וחצי. קופי של אביאל רק בנקבה. בלונדינית עם עיניים ירוקות רק שלי יש פס כחול בשיער. המוטו שלי בחיים זה: "תחייך לעולם והעולם יחייך בחזרה." הכי זורמת שתמצאו, והיחיד שזורם יותר טוב ממני? זה הים.
גומת חן, עגיל באף, שלושה עגילים באוזן אחת, שתיים באחר + אליקס. חחחח, חלום ילדות שלי. קצת מוגזם, לא?
האח הכי מושלם בעולם- אביאלושששש. אני הכי מתוקה שיש (:
ירדן ילדה חמודה, היחידה בת שבע עשרה שמרשה לי להסתובב איתה. גם כן, כולם מבאסותתת):
חחח, וזהו ♥

חזרה לסיפור:
***
צחקתי והגענו למועדון. רק אז נזכרתי לשאול איך קוראים לו. חחח, שרוטה שכמותי.
"אממ.. הי! אתה! אחח שלל ליהההה!!!" צעקתי וכולם הסתכלו עליי.
"חחח פדחנית" ליה לחשה לי באוזן.
"שתקי" החזרתי לה.
"מה?" אח של ליה שאל.
"איך קוראים לךך???" שאלתי בסקרנות.
"אביאל, ולנסיכה היפה?" שאל
"ירדנוש המאמוש המושלמת. אבל אתה יכול לקרוא לי ירדן." קרצתי לעברו.
הוא צחק.
"אם ככה, בואי נכנס למועדון." הוא אמר. הוא ניגש לסלקטור ולחש לו משהו באוזן, והוא? פשוט נתן לנו להיכנס. ולחשוב שהייתי צריכה לחכות בתור.