ממנודה ל..מקובלת? -פרק 19 *~*

נ.מ. ירדן
שמחתי על אסי. מגיע לו, שיתגבר קצת. היום אני הולכת עם יובי וברק לאיזושהי מסיבה. סיוט.
שאר היום עבר מהר ובשעמום, ומהר מאוד הגיעה השעה שמונה. לא היה לי הרבה זמן, המסיבה מתחילה בתשע וחצי, אז התקלחתי זריז, שמתי קרם גוף, ולבשתי שמלה קצרה חדשה, שהשרוולים שלה ארוכים ומגיעים עד אמצע כף היד, ותפורים מבד תחרה.
השפרצתי בושם ברברי, תחמתי את עיניי בצללית שחורה מעושנת, מרחתי אודם אדום חזק, איליינר, מסקרה ואני מוכנה. נעלתי נעלי עקב, וראיתי שהשעה כבר תשע שלושים ואחד. ירדתי למטה, ויובי וברק חיכו לי. נסענו במכונית, והגענו.
נכנסתי ישר לבר וביקשתי סבן אפ (7 UP), והברמן צחק. מה לי ולאלכוהול?!
משכתי את הזמן שלי. התיישבתי, שתיתי, הזמנתי עוד אחד, ואז התחילו השירים האמיתיים. חייכתי.
הלכתי לחפש את יובלץ קצת לרקוד איתה, אתם יודעים. עליתי וחיפשתי בחדרים. ראיתי את ברק.
"היי, ברק, איפה יובל?" שאלתי בקול חלוש, אבל רם מספיק שהוא ישמע.
"היא לא איתך?" שאל בהפתעה.
"לא, למה??" שאלתי באי- הגיון.
"היא אמרה לי שהיא איתך." הוא אמר. נכנסנו ללחץ. מה אם מישהו חטף אותה?
"נחפש בחדרים. תמהר." אמרתי לו.
חיפשנו, ובסוף נשאר רק חדר אחד. פתחנו אותו ביחד. ומולי?
נתנאל ויובל שוכבים. סגרתי מהר את הדלת והלכתי להקיא בצד. החברה הכי טובה שלי וחבר שלי.
למה תמיד כל החברות שלי בוגדות בי?
בכיתי. עם הקצב הזה עוד לא יהיו לי חברים. גיחכתי גיחוך מריר.
"הי, אני אשאר חבר שלך." אמר
"אמרתי את זה בקול?" שאלתי
"חחח, כן." צחק. הוא העלה לי חיוך על הפנים.
"תודה, ברק." חיבקתי אותו. פעם, מזמן, כשעוד היו לי חברים היינו ידידים. ממש- ממש טובים. אבל אז ליאל איימה עליו, והוא נכנע. זה פגע בי, אבל לא הראתי את זה לאף אחד. רציתי רק ללכת למיטה ולא לעשות כלום.
"הי, תתעודדי." הוא אמר. "עכשיו את יכולה ללבוש מה שבא לך, לרקוד מתי שמתחשק לך, לבחור את מי שאת רוצה." הוא חייך אליי חיוך קטן ומריר. זקפתי את ראשי.
"וזה מה שאנחנו הולכים לעשות." חייכתי חיוך ממזרי. ירדנו למטה והלכנו לברמן.
"7 UP?" שאל בגיחוך.
"לא, תביא וויסקי." חייכתי חיוך רשעי. מוחעחעחעח, אני רשעה…!
ברק היה מופתע.
"בטוחה?" שאל
"לגמרי." עניתי. שתיתי את הוויסקי בשלוק, הוא היה חמים והפשיר את ידיי. הלכתי לרחבה. והתחלנו לרקוד. רקדתי עם ברק כאילו אין מחר, ובסוף חזרנו. אין לי מושג איך, וכל מה שאני זוכרת זה רק כאב ראש ענקי, ופצע גדול בלב.
כשחזרתי הביתה לא החלפתי בגדים, לא הורדתי נעליים, כלום, רק קפצתי למיטה, כשהדמעות זולגות מעניי תוך כדי שינה.