ממנודה ל..מקובלת? -פרק 18 <3

-נ.מ. ארין-
עברו כבר כמה שבועות מאז שהכרתי את אסי. אני לא ילדה טובה ירושלים, אבל גם לא זונה, אבל אסי? הוא לא נותן לי לצאת מהמועדון ביחד עם בחור שזה לא הוא. וכשאנחנו יוצאים ביחד? זה כבר משהו שעדיף שלא נפרט כאן…
חברה שלי, קים, שבאה לביקור מאמריקה בארץ, באה אליי וישנה אצלי. בערך בחמש בבוקר ככה התעוררתי ורצתי לשירותים. הקאתי.
קים קמה אליי "מה קרה?" שאלה בקול עייף.
"הקאתי." עניתי, וצחצחתי שיניים.
"אז.." היא אמרה בקול מהוסס "אני מניחה ש.. כאילו, שאת יודעת. אמ.. שכבת עם מישהו?"
"מה?" שאלתי בקול מבולבל "כן. כמה פעמים. למה?" התעשתי על עצמי.
"טוב, לא נעים לי להגיד לך, אבל אנחנו הולכות לחנות." היא אמרה ואז נפל לי האסימון. החוורתי.
"קים. את רומזת.. שיכול להיות שאני בהריון?" שאלתי אותה
"אני לא רומזת. אני אומרת." היא ענתה בקול מוסמך. "יש לך מושג מי זה?" שאלה אחרי כמה שניות של שקט.
"כן…" נאנחתי ודמעה זלגה מקצה עיניי "אסי."
–
החלטנו לחכות עד שאסי יידע. הלכתי לבר, וחיכיתי לאסי במועדון.
קים ישבה לידי, וחיכתה איתי. ראיתי אותו, ניסיתי קצת להתחמק.
"אהלן." הוא אמר, וכשקלט שניסיתי להתחמק שאל "מה קרה?"
התנשפתי, וכמה דמעות זלגו לי.
"אסי. אני חייבת לדבר איתך. בצד." אמרתי לו, והוא הינהן.
הלכנו לצד, ואני התחלתי "אסי… אני… שיט. אני לא יכולה." הנדתי בראשי
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה. ותבינו, זה נגע ללבי.
"אני חושבת שאני בהריון ממך." שחררתי.
-נ. מ. אסי-
התעשתי על עצמי. אני הולך להיות אבא. חייכתי חיוך גדול, כשדמיינתי איך ארין, אני והתינוק נהיה משפחה גדולה ומאושרת. אם זה יהיה בן, אני אלמד אותו לבעוט בכדור ולהיות חתיך כמוני, אם זו תהיה בת אני אלמד אותה אממ.. משהו. מה אני יודע?!
"חושבת או בטוחה?" שאלתי
"חושבת…" ענתה בקול מהוסס. הרמתי אותה ונישקתי את אפה. היא הופתעה.
"אתה לא נגד?" שאלה בהפתעה
"זה הולך להיות סיוט, אבל אנחנו נסתדר." חייכתי אליה.
"ואתה לא.. אתה לא תבגוד בי?" שאלה
"לא אהובתי." אמרתי ונישקתי את פיה. נשבע היא היחידה שעושה לי את זה. ואני הולך להעניק לזה הזדמנות.
היא חייכה חיוך רחב, ונישקה אותי שוב.
– בוקר(: –
הלכנו לקנות לארין ערכה לבדיקת הריון.
היא חזרה מהשירותים עם פנים חיוורות.
"נו…?" שאלתי
"פלוס." היא אמרה, וכשהסתכלתי עליה במבט מבולבל היא אמרה "אנחנו בהריון, מטומטם." גלגלה עיניים. הרמתי אותה ונשקתי לשפתייה. אין לי מושג איך, אבל הילדה הזאת משגעת אותי.
היא צחקה. "אתה בטוח שאתה רוצה את זה? אפשר עדיין לעשות הפלה." היא אמרה.
לשקר ולהגיד שלא חשבתי על זה?
"אני בטוח." אמרתי לה. אחר כך הלכנו לספר את זה לאבות שלנו. התחלנו עם שלי.
ארין באה איתי ואחזה בזרועי.
"אבא." אמרתי כשנכנסתי. "אני צריך אותך, אמא, ירני, ושירז עכשיו בסלון." אמרתי לו.
"קרה משהו?" שאל "ומה ארין עושה כאן?" הוסיף בבלבול. כנראה שהוא מכיר טוב את המשפחה של שאר המאפיונרים.
"נסביר אחר כך, אבא. אני חייב אותם שם." אמרתי מהר.
"בסדר. ושירז לא בבית." אמר
"בסדר, נספר לה אחר כך." אמרתי, וארין שאלה באוזני "מי אלה ירני ושירז?"
"אחיות שלי, ירדן ושירז." חייכתי אליה, והיא החזירה לי חיוך עקום קטן.
כולם ישבו בסלון.
"אנחנו צריכים לספר לכם משהו." אמרתי "ארין בהריון. ממני."
כולם התנשפו, ואבי התעשת הכי מהר.
"אם כך, נצטרך לדבר גם עם אבא שלך." אמר
"אתה מכיר אותו?" שאלה
"רואים שאת לא מבינה בזה כל כך טוב. אנחנו בסוג של שלום. הפסקת אש. וזה? בכלל יגרום לשלום שם." צחק
"אבא." אמרתי בקול תקיף.
"אתם בטוחים שאתם רוצים את זה?" ירדן שאלה "אתם יודעים שאתם צריכים לפחות לנסות להתחתן או משהו." צחקה. ארין היססה.
"כן." עניתי מהר "ואני שמח שזה ככה."
אמא שמחה וחייכה חיוך רחב. "אם כך, אממ..?" שאלה אמא לשמה.
"ארין. ארין אמסלם." ענתה מהר.
"אם כך, ארין, ברוכה הבאה למשפחה שלנו." אמרה ומשכה אותה לחיבוק בחיקה, שאליו הצטרפו גם ירדן, אבי ואני.
"אממ… אוויר." ניסתה להגיד ירדן בקול חנוק. חיבקתי אותה חזק יותר בכוונה ונשקתי לראשה.
"מזל טוב, אחי." לחשה באוזני. "בוא נקווה שככה זה יהיה גם עם ברוך, אביה."
-נ. מ. ארין-
ירדן דווקא ממש חמודה, הכרנו קצת. היא קטנה ממני בשנה ככה, אבל למי אכפת? לא קובעים אופי על פי הגיל.
כעבור חצי שעה הלכנו לאבי.
"אבא." נכנסתי לבית.
"מה, מותק?" שאל בחיוך, וכשראה את אסי החיוך נמחק מפניו.
"מה הבן של עמיחי עושה כאן?" שאל
"אבא. אנחנו צריכים לספר לך משהו." אמרתי.
"מה?" שאל
"תקרא לאמא גם." אמרתי.
כעבור חמש דקות כולנו היינו בסלון, ושומר ראש אחד היה שם. בכל זאת, בן של מאפיונר.
"אבא. אמא. בבקשה אל תכעסו עליי." התחלתי. היה לי קשה מדי, לא יכולתי להמשיך
"מה? מה קרה?" אמי, אליסון, שעלתה מאמריקה שאלה.
אסי המשיך "אנחנו בהריון."
הם בכלל לא היו מופתעים. אני הייתי מופתעת מהתגובה שלהם. אבי תפח לאסי על השכם, ואמי חיבקה אותי חיבוק חם ואוהב.
"אתם לא כועסים? מופתעים? משהו?" שאלתי. לא ציפיתי לזה.
"להפך. " אמה התחילה "כל כך רצינו נכדים."
ואבי, ברוך המשיך. "כבר לא היה לנו כוח לחכות. ידענו שאת צעירה, אבל רצינו כבר שזה יקרה, ואתה, אסי, שמור עליה." פנה אליו.
גם אסי היה מופתע "בטח." אמר "אני אוהב את הבת שלכם כמו לא יודע מה." אמר
אמי חייכה. "איך אפשר שלא?"