ממנודה ל..מקובלת? -פרק 16 ♥ (תודה, אהבות שלי)

קמתי בבוקר.
"היי." מלמלתי לנתנאל שכבר התעורר.
"היי," הוא ענה.
"אתה רוצה בגדים?" שאלתי והוא הנהן.
"סבבה, חכה שנייה." דפקתי בדלת של אסי, הוא לא פתח.
"אסי!!!" צעקתי "תפתח!" הוא לא ענה, אז נכנסתי. לא היה שם אף אחד. נאנחתי, וניגשתי לארון.
הוצאתי לו ברמודה בצבע חאקי וחולצת טי שרט לבנה רגילה. הוצאתי גם נעלי ספורט של לקוק ספורטיב, וניגשתי חזרה לחדר.
"קח." זרקתי לעברו את הנעליים והגדים. ניגשתי למקלחת והתקלחתי (וצחצחתי שיניים איכס, איכס, איכס מי לא מצחצח שיניים?!). כעבור כמה דקות יצאתי, ומרחתי קרם גוף, השפרצתי מעט בושם שאני לא יודעת את שמו, מה אני אגיד לכם, לפעמים אני מוגבלת. שמתי אודם אדום ממש עדין, ומסקרה פשוטה. טוב לא כל כך פשוטה, אבל זאת אשמתי שזה עושה לי גירוי?!
נכנסתי לחדר ושוב- כמו שאמרתי לא מתביישת בגוף שלי. הייתי עם מגבת, אז השחלתי איכשהו את הבגדים התחתונים מתחת, והשאר? לא בעיה. שמתי שורט פרחוני חדש מאתמול, וחולצה לבנה נופלת. נעלתי וואנס לבנות, ונישקתי את נתנאל בלחי כשסיימתי.
"זהו?" שאל בקול חמודי, זה המיסס אותייי
"כן, חח" צחקתי
"אם ככה, זה יהיה בכוח" הוא אמר בחיוך ממזרי, והתחיל לדגדג אותי
"לאא!!! חחח, די נתנאללל!!!" צחקתי
"אז תני לי נשיקה." הוא אמר
"לא, יא מוכער שכמוך, מי רוצה לנשק אותך?!" אמרתי לו כשהפסיק לדגדג אותי.
"מה אמרת?" הוא שאל והמשיך לדגדג אותי. צחקתי
"חחח, כלום, כלום," ניסיתי להשחיל "בסדר," נכנעתי לבסוף "אתה חתיך רצח ואין עלייך, נסיך שלי." אמרתי ונישקתי אותו. נשיקה עמוקה ופראית.
התנתקנו לבסוף, הרי אנחנו בני אדם, צריך חמצן בחיים, לא?
"זה מספיק." הוא חייך חיוך ממזרי וירד למטה. ירדתי גם אני, ונכנסנו לאוטו של נתי, כן כן יש לו מכונית, מותר לנהוג בגיל כזה, למה לא לנצל את זה?!?!
הגענו לבית ספר ונתנאל נכנס למחששה, ואני התקדמתי לכיתה.
"הי, לאן זה?" נתנאל שאל אותי
"לכיתה. אני לא שתוקה כמוך." אמרתי
"שתוקה?!" הוא התפקע מצחוק. "חח, באמת? מי שמדברת?!"
"נו, דיי, זה לא אשמתי זה הרגל ישן מהבייביסיטר שעשיתי לילדה פעם, תאשים אותה!" קיטרתי
"חח, כן, בטח." הוא צחק, ואז נזכרתי בה. כמה זמן לא ביקרתי אותה. אני אבוא לשני אחר כך.
-נ.מ. נתנאל-
עדיין צחקתי מה- 'שתוקה' שלה. חח, מי עוד חוץ ממנה אומר את זה?! נכנסתי למחששה נראה לי מסטול מרוב צחוק, וברק הסתכל עליי במבט עקום כזה.
"מה ת'מסכל עליי ככה? לא ראית מישהו צוחק?" שאלתי.
"צוחק ראיתי, מכוער מסטול מצחוק עוד לא." אחים או מה? חושבים אותו דבר.
"שתוק, שתוק י'הומו." התיישבתי לידו.
שאר היום עבר מהר ובשיעמום, ונשאר רק שיעור אחד. אני וברק החלטנו להיכנס ולעשות שמח.
"אהלן!" צעקתי שנכנסתי לכיתה
"למה זכינו לכבוד?" שאל המורה
"לברק החתיך שאין כמוהו בעולם כולו וכל מי שחושב הפוך חושב עקום. חוץ מליובלי שלה מותר לחשוב ככה." הוא אמר ואת המשפט הוסי, אחרי שיובל התסכלה עליו בהרמת גבה.
"ולי, נתנאל מלכה, חתיך שכולכם כאן חולים לו על הצורה." אמרתי וקרצתי לכיתה. המורה האדים.
"ברק. נתנאל. החוצה!" הוא צעק- אמר.
"אבל למה? רק נכנסנו, באנו לעשות שמח, קצת יבש כאן, צריך כאן מזרחיתתת!" אמרתי בקול שמח, וגייסתי את כל הערסיות שבתוכי. חחח איך אני נשמע.
בכל מקרה, שאר השיעור עבר בכיף, עד שהמורה כבר צרח לגמרי.
"ברק, נתנאל, תצאו מכאן!!!"
אני והוא צחקנו והתחפפנו משם.
ולקחנו את יובל וירדן. בנדר, יובל נשמה טובה. התחפפתי עם ירדן מהבית ספר, והבאתי אותה לבית. שלי הפעם.