ממנודה ל..מקובלת? -פרק 15 (איזה יום שמח… יום שמח! בובספוג לנצח ♥)

קמתי בבוקר, ואז נזכרתי: היום יש חופש! חייכתי חיוך מאוזן לאוזן ונכנסתי למקלחת.
כשסיימתי להתקלח (ולצחצח שיניים. פשוט מגעיל איך שבספרים אנשים לא מצחצחים שיניים. איך הם לא מתים מסירחון?!), פתחתי את הארון. כמעט כולו שחור. שמתי שורט שחור, כי בכל מקרה קיץ, וחולצת טריקו שחורה פשוטה.
"בוקר טוב!" פיזזתי כשירדתי וראיתי את כל משפחתי אוכלת. "שירז!" צעקתי שראיתי אותה
"ירדנוש!" היא השיבה "אז יש לך חבר, שמעתי." חייכה חיוך מסתורי.
"אהמ… כן." חייכתי חיוך נבוך.
"הובכן, את לא היחידה." אמרה "תכירי את אדיר."
"מזל טוב! אני מניחה, חחח…" אמרתי
"היי," אמר אדיר. "אז את האחות המהוללת?" שאל, ואני הסמקתי. ביישנית שכמותיי!!!
"ואתה החבר האדיר?" שאלתי בהרמת גבה והוא צחק.
"בכבודי ובעצמי." אמר
"עכשיו תסלחו לי," אמרתי "זה יום חופש ואני עומדת לנצל אותו עד תום."
~
שחררתי את מבטי מהטלוויזיה כשצלצול טלפון נשמע
"הלו?" שאלתי
"יר- יר?" הקול ענה
"יוב- יוב?" שאלתי את יובל
"כן!" היא ענתה בציניות מסוימת, "אני יודעת שאת לא הכי חולה על זה, אבל רוצה לצאת לשופינג?" היא שאלה בתקווה
"שופינג?" שאלתי "לא יודעת…"
"פליז! נו, את יודעת שאני חייבת את זה!" התחננה
"טוב בסדר," נאנחתי "עוד חצי שעה אני שם. איפה ניפגש?"
"ארומה. אני אזמין לך קפוצ'ינו, חלש, שתי סוכר." ענתה מהר
"חחח, את מכירה אותי כמו כף יד. רגע, ככה אומרים את זה?" שאלתי בבילבול
"מה אני יודעת? ביי. נתראה." ידעתי שהיא חייכה. כמו שאמרתי, אנחנו א-ח-י-ו-ת.
~
כעבור חצי שעה כבר בחשתי לאיטה את הקפוצ'ינו המתוק. דה, מתוק בנשמה!
"אז.. נזוזה?" שאלה יובל שכבר סיימה את השוקו שלה. צחקתי עליה ששתתה שוקו, אבל מי אני שאדבר?
"בסדר." אמרתי
נכנסנו לכל מיני חנויות. ואני? החלטתי החלטה. אם אני סטוץ חולף, לפחות שאני אהיה יפה. פשוט… שיניתי את המלתחה.
קניתי כל דבר אפשרי כמעט, ויצאתי מפוצצת שקיות. ויובל? היא פי שתיים.
"זה היה כיף." אמרה שיצאנו משם "אני שמחה על ההחלטה שלך." היא חייכה לעברי חיוך קטן ותשוש.
"ואני שמחה שיצאנו מכאן. בזבתי את רוב הכסף שחסכתי רוב חיי." צחקתי.
התקדמנו לעבר ביתנו וכל אחת נפרדה לשלום. כלומר רק אחרי עוד שעה שבה היא שהתה אצלי, כן?
.
שאר היום עבר מהר, ובערך בעשר שמעתי נקישה על אדן החלון שלי. רגע. נקישה? פורץ!!!
כמעט צרחתי כשקול מוכר נשמעה "בחייאת רבאק, ירדן תפתחי, זה נתנאל."
התנשפתי בהקלה "הבהלת אותי, דביל!" פתחתי את החלון.
מבטו של נתנאל עבר על גופי ואני הרמתי גבה. אני לא מתביישת בכל הנוגע לגוף שלי. יש לי גוף יפה -תודה לאל-, ואני לא צריכה להתבייש.
"לא ביישנית, אה?" שאל בקול מחוספס. כמעט נמסתי מהקול. הוא פשוט… סקסי. כלומר נתנאל, כן?
"למה נראה לך? אני נראית לך כזו?" שאלתי
"אוה, בכלל לא בייבי." הוא צחק, ואז ניגש לשפתיי ונישק אותם. כרכתי את ידיי סביבו, והעמקתי את הנשיקה.
כעבור כמה שניות הפסקנו.
"למה באת?" שאלתי כששכבנו במיטה.
"למה לא?" שאל
"למה כן?" השבתי באותו מטבע.
"למה ככה?" שאל
"כי ככה זו לא תשובה." קרצתי לעברו
"וזה אומר ש…?" שאל
"זה אומר שזו התחכמות, והתחכמות זה שליטה." חייכתי חיוך זדוני.
הוא חייך לעברי גם ועטף אותי בזרועותיי. וככה נשארנו עד הבוקר.