ממנודה ל..מקובלת? -פרק 12 (והוווו)

התעוררתי בבוקר עם כאב ראש נוראי, כשנתנאל רוכן מעליי.
"התעוררת," הנהן, ואני הרמתי את ראשי והסתכלתי סביבי. הייתי בבית החדש של אבי.
"מה קרה?" שאלתי כשראשי מסתחרר. ואז נזכרתי. אירועי האתמול היכו בי אחד אחרי השני, ופגעו בי יותר מאגרוף. הסתכלתי על ידי, הם היו חבושות, והכאב ברגלי ובכתפי צרב.
"אל תזוזי." אמר בעדינות.
"אבל אני צריכה לצחצח שיניים!" התווכחתי בקול צרוד ולא משכנע, כאילו כמה מגעילים אפשר להיות?!
"אני אביא לך את זה לכאן," צחוק נשמע והנד ראש קט.
"תודה," מלמלתי בפה יבש, "ואם אפשר גם מים?"
"מה שתרצי, בייבי," הוא קרץ לי, ואני דחפתי אותו, אם כי בקושי רב.
כעבור חמש דקות הוא חזר כשקערה בידו, מברשת שיניים בשנייה, ושתי כוסות מים באחרת. אין לי מושג איך הוא הביא את זה.
"אהמ.." כחכתי בגרוני
"מה?" שאל
"משחה." עניתי בקצרה
"אה!" הוא דפק את ידו במצחו, ונאנח שזו פגעה חזק מדי בראשו.
צחקקתי.
"שתקי." אמר
"שתוק אתה, מה אתה סיסי?" צחקקתי.
"לא, אני לא." ענה
"איך אתה יודע?" שאלתי בתחכום
"כי אני מאוהב במישהי שהיא לא גברית במיוחד." ענה
"ומי היא?" שאלתי בסקרנות
"מקנאה?" שאל
"לאא!" נרתעתי מיד "למה? ואתה?"
"ברור שאני מקנא. הרי זו את." ענה ונישק אותי.
הנשיקה הייתה מדהימה. יותר.. פראית. מרתקת.
דחפתי אותו הצידה וירקתי לקערה.
"לצחצח שיניים. עכשיו." התנגדתי.
כעבור בערך שתי דקות הוא חזר עם משחה, ואני "התחלתי במלאכתי".
כשסיימתי נתנאל אמר "לא הייתי צריך לעשות את זה, מה?"
"לא. בכלל לא." עניתי בהנד ראש קצר. כעבור חמש דקות כבר חזרנו להתנשק.
"נתנאל," אמרתי אחרי שלוש דקות
"מה?" שאל
"משעמם לי." אמרתי
נתנאל עשה את עצמו חושב לרגע "אז תירקבי בקבר."
פערתי את פי. "חצוף!" אמרתי
"שאת חולה לו על התחת." הוסיף בקריצה
"אוי, תשתוק כבר." עניתי בנחירת בוז.
"זה מה שאני חושב שזה?" שאל
"מה?" שאלתי בתמימות.
"את אמרת לי לשתוק שנייה לפני שהתנשקנו, לכן…" והמשך המשפט נחתם בנשיקה.
באותו רגע ממש לא היה אכפת לי מה ה- "פופלארים" הסנובים חושבים. כמו תמיד, שמה על כולם פס.