ממנודה ל.. מקובלת? – פרק 1

פרק 1-
נ.מ. ירדן:
קמתי לבוקר רגיל. פתחתי MTV ושמתי שירים. לבשתי את הג'ינס הרגיל שלי, וחולצת טריקו פשוטה עם הדפס. לא שזה מעניין מישהו. כמובן, ההומור הרגיל שלי.
מרחתי גלוס ושמתי את הקפוצ'ון הרגיל שלי. כמובן אחרי מקלחת וצחצוח שיניים.
"בוקר טוב" אמרתי לאסי ואמא. שירז בצבא.
"בוקר." ענה אסי והתעלם ממני.
"מפגר. למה להתעלם?" אמרתי לו.
"סתומה." ענה
"מטומטם" עניתי.
"כלבה" החזיר
"טוב די!" אמא הפסיקה אותנו "למה על הבוקר?"
"ככה" אמר אסי וחזר לחדרו.
סיימתי לאכול ונעלתי את נעליי- נעלי ספורט פשוטות, כרגיל.
"ביי, אמא." מילמלתי כשסגרתי את דלתי אחרי ויצאתי ליובל.
"ביי." ענתה. בחיוך, כרגיל. אמא אופטימית יש לי. בדיוק בגלל זה היא לא יודעת על הבעיות שלי בבית ספר.
יובל חיכתה לי בחוץ כרגיל ושוב נאנחה
"עוד פעם ככה להתלבש?" שאלה "את צריכה לגוון. שישימו לב אלייך."
"כן. את צודקת. ואז אני אחזור ושוב ייצחקו עליי." עניתי בציניות
"אחח, ירדן.." נאנחה.
שאר הדרך עברה בשתיקה, וכשהגענו לבית הספר נפרדתי ממנה והגעתי לכיתתי, י"א 4.
התיישבתי בשולחני בקצה החדר וחיכיתי למורן, המורה, שתבוא.
המורה נכנסה והשיעור החל. אני לא באמת חנונית, אני פשוט לומדת. המוח שלי קולט דברים, יש לי זיכרון טוב, והנה- אני חנונית. אם כבר פריקית, אבל חנונית? זה מוגזם.. זה פשוט.. התיכון. העתקתי מהלוח, ובערך חמש דקות לפני הצלצול הדלת נפתחה ונתנאל מלכה נכנס לכיתה.
"נתנאל מלכה!" אמרה המורה "לאיזה כבוד זכינו!"
"המורה, באמת" אמר נתנאל. הוא בן אדם מגעיל. "אני מבין שאני חתיך, אבל קצת כבוד."
"שב במקום!" מורן צרחה, והוא ציחקק. דוחה.
הצלצול נשמע. "עפתיי!!" נתנאל צרח, ואפילו לא הספיק להתיישב.
יצאתי מהכיתה והמשכתי ללכת. הגעתי לפינה מרוחקת של הבית ספר ושמתי את האוזניות באוזניי. הייתה הפסקה.
שערה סוררת הסתחררה באוויר, ולבסוף נחתה על כתפיי.
"הנה את!" שמעתי קול. יובל.
"יובל!" קראתי לה.
"חיפשתי אותך." ענתה.
"מה את שומעת?" שאלה כשהתיישבה, והושטתי אוזנייה אחת בשבילה. אני לא מהסנובים שקונים ביטס ואלה.. האוזניות שלי טובות ושומעים בהם נהדר- זה כל מה שאני צריכה.
"איך קוראים לו?" שאלה כשהרצתי אותו להתחלה
" Warrior של Beth Crowley"
"אהה.." מילמלה.. "רגע, לא כתבו אותו על בני הנפילים?" שאלה
"כן." עניתי. "בגלל זה אני אוהבת אותו." הפזמון החל להתנגן: Teach me how to fight, I’ll show you how to win"
you’re my mortal flaw, and I’m your fatal sin
Let me feel the sting, the pain,
the burn under my skin

Put me to the test, I’ll prove that I am strong
Won’t let myself believe, that what we feel is wrong
I finally see what you knew was
inside me all along
that behind this soft exterior, lies a warrior"
אהבתי את השיר. הוא דיבר בדיוק על הספר, ואני חושבת שככה זה באמת.
אם רק תתן צ'אנס, הזדמנות, למשהו, אז אפשר להצליח. ושבכל אדם יש משהו מתחת. לוחם, שיוכיח את עצמו אם תיתן לו.