מלכת האפל ומלך האגו – פרק 9

ג'ון לא ידע מה לעשות ,פלשו לטרטוריה שלה והיא לא יכלה להילחם חזרה כמו שהיא עושה בדרך כלל , המורה שאלה את ג'וג'י היכן הוא מעדיף לשבת והתלמיד המתחלף החוצפן הצביע לעברה במירב הביטחון הנתון בוא בלי היסוסים , אפילו המורה הופתע ונתנה לו לשבת ליד ג'ון . ומצד ג'ון ,מה היא כבר יכולה לעשות ? להגיד לו להסתלק מול המורה שאך שהוא הצליחה להשיג את אהבתה המפוקפקת , או לגרום לשערורייה בכיתה שתגרור אלהה יותר מידי צומת לב . ג'וג'י הזה הוא תכנן הכול , חשבה ג'ון בכעס והשליחה לעברו מבט כעוס מהיר , ג'וג'י ישב לידה ,מחויך וזקוף , אוף איך בה לה לבעוט אותו מהכיסא ולקטוע את החיוך האין סופי שלו ,חיוך של ניצחון. לאחר זמן שנירא לג'ון כשעתיים ,נירא שג'וג'י איבד עניין בשיעור ,הוא התחיל לצייר במחברתו ,ג'ון כהרגלה לא התעניינה במעשיו ,עד שהתלמידה משולחן לידם ,מירה , הגיבה למראה ציורו בפליאה "ג'וג'י זה מדהים " לחשה והמשיכה לפלרטט אתו בלחישות קטנות ומחמאות ,ג'ון גלגלה עיניה ,אבל לא יכלה להכחיש את העובדה שעכשיו ציורו סקרן אותה ,אבל למרות זאת לא העיפה מבט לכיוונו והמשיך להסתכל על המורה ולנסות לעקוב אחר השיעור .
"ג'ון מה את חושבת על הציור ?" שאל ג'וג'י בחיוך שובב
ג'ון האיפה מבט בציור וראתה את דמותה מצוירת בשמלה שחורה וארוכה , הדיוק והפרטים בציור היו מדהימים כאילו הג'ון המצוירת כמה לתחייה . ג'ון שמרה על ארשת פנים אדישה . "לא נתתי לך את רשותי לצייר אותי , אני חושבת שמין הראוי להשמיד את ציור זה " אמרה אליו וסובבה את ראשה כרצונך אמר וקיבצ'ץ את הדף לעיגול נייר מקומט , מירה פערה את פיה למראה הציור המקומט "למה עשית את זה ?" שאלה "זה היה כול כך יפה " "אני יודע ,אבל מי צריך ציור כשיש את הדבר האמתי לידך ". אמר והסתכל על ג'ון ,ג'ון האדימה אך לא זעה ממקומה , עיניה היו מופנות לעבר הלוח . ג'וג'י הסב את מבטו לעבר מירה ולחשש אימה , מירה האדימה גם היא ועיניה נצצו ,בסוף השיעור ג'וג'י יצא מהכיתה כשהוא אוחז בידה של מירה , ג'ון הסתכלה אליהם , 'מה פתאום הוא רוצה במירה , טוב שהנה לו ,לא אכפת לי מימנו , עכשיו לפחות ירד לי בחור אחד מלא אגו מהגב ' אמרה לעצמה והסתכלה לכיוון רנג'י שנירא שמח במיוחד, היא לקחה את הציור המקומט בידה והשליחה אותו לכיוון הפח , הציור פגעה בפח והתגלגל לידו , ג'ון יצא מהכיתה , אך בתוך ליבה של ג'ון התגבש לו רגש שלא הכירה ,קראו לרגש הזה קינא , קינא למעשיו של ג'וג'י
_______________________________________________________________

רנג'י צפה בג'ון יוצאת מהכיתה , מסכנה היא נזרקה בכול הכוח ע"י ג'וג'י התלמיד המתחלף שובר הלבבות ,אולי הוא קיבל סוף סוף הכרה בדמות האפלה שחיזר אחריה . רנג'י לבש על פניו חיוך מרוצה . אך משהוא אחד עניין אותו , הדף שג'ון זרקה , הוא ראה את ג'וג'י מקמט אותו לאחר שהראה לה אותו , כמובן שבמקרה ראה את המעשה ,הוא לא הסתכל על ג'ון לרגע הוא בדיוק שמע משהוא מהחלון ,זה הכול ,זה לא שהוא התעניין בג'ון, ניסה לשכנע את עצמו . רנג'י הלך לכיוון הפח והרים את הדף , כשסיים לישר אותו מכול הכיוונים נראתה תדהמה על פניו , "זה כול כך יפה " הוא מלמל , ג'ון הייתה מציירת שם בשמלת ערב שחורה צמודה ,עיניה היו גדולות ונוצצות ושערה גלש על כתפה האחת קדימה ועל כתפה האחת אחורה . "זה יותר טוב מהפוסטר של אוולין " הודע בשקט , ואז נעצרה נשימתו , מה הוא אומר ? הוא השתגע ,זה בסך הכול ציור של ג'ון ,ג'וג'י המוזר הזה החליט לצייר אותה כך ,זה לא אומר שהיא באמת נראית כך ,וחוץ מזה ג'ון לא תגיע לעולם ליופייה של אוולין מהפוסטר . המחשבה על הפוסטרים גרמה לו להיות עצוב .
'אבל למרות זאת לזרוק כזה ציור מושקע זה ממש פשע ,לא חבל על הצבעים שהתבזבזו בשבילו ,כול השחור הזה בטח יקר מאוד ,וגם שחור זה צבע בסיס ,לא חבל? ' ,אמר לעצמו והכניס את הציור לכיסו , 'זה בכלל לא קשור למה שמצויר בציור ,אסור לזרוק אותו ,גם אם היה מצויר שם חתול הייתי שומר אותו ', אמר רנג'י לעצמו ויצא מהכיתה.