מלכת אנגליה

'תבטח בעצמך. תהיה אתה. אל תיתן להם לשנות אותך' אני משחזר במוחי את המילים שאמרתי לכ"כ הרבה אנשים, לחברים הכי טובים שלי.
'תהיי את עצמך. אל תראי חולשה. תפרגני לעצמך' אני משחזר את מה שאמרתי לכ"כ הרבה בנות, בנות שהן הידידות הכי קרובות שלי.
אז למה ואיך אני, הבן אדם שאמור להיות חזק, שאמור להיות יציב ואיתן ולייצב את כולם, שמטיף כ"כ נגד אהבה וחי את החיים כרווק ונהנה מכל שניה, למה ואיך אני זה שמאוהב בסופו של דבר?!
היא הגיעה אלינו בתחילת השנה מבריטניה, קראו לה פיבי מונרו והיא הייתה הבחורה המדהימה ביותר שראיתי בכל ימי חיי.
היא הייתה נמוכה ממני בראש, שיערה החום והגלי גלש בעדינות על כתפיה והגיע עד אמצע גבה.
היא הייתה חטובה, עם חזה גבוה ורגליים מדהימות, התלבושת האחידה נראתה עליה פשוט מושלמת. תקראו לי שטחי כי הדבר הראשון שהדליק אותי זה המראה שלה, אבל בינינו ? -אצל כולכם זה אותו דבר. "שלום פיבי, קוראים לי ליסה ואני מחנכת הכיתה, אני רוצה שתתאקלמי פה במהירות, רוצה לספר לנו משהו על עצמך?" שאלה המורה בחביבות, היא אמרה במבטא המושלם שלה "אממ היי אני ליסה ועברתי מבריטניה, אני אשמח להכיר אתכם, אתם נראים לי ממש נחמדים" היא חייכה וחשפה שני טורים של שיניים מושלמות.
פיבי חייכה אליה וסקרה את הכיתה בעיניה החומות – ירקרקות. גם המורה סקרה את הכיתה, מחפשת אחר מקום פנוי.
באותו יום, מת'יו, שישב לידי לא הגיע 'בבקשה. בבקשה. בבקשה…' התחננתי בלב 'אני יודע שאני אתאיסט אבל אם יש מישהו שם למעלה, בבקשה ממך….' "אוקיי פיבי, שבי ליד ג'ואי" אמרה ליסה, פיבי חייכה עוד חיוך מושלם והתקדמה לעברי, ליבי הלם בקרבי 'אוקיי, אני מתחיל להאמין מעכשיו!!' אבל ליסה לא סיימה "ג'ואי, אני רוצה שתאקלם את פיבי מבחינה לימודית, אתה אחראי להשלים איתה את החומר מתחילת השנה בסדר? גם סידרתי את זה שתלמדו ביחד באותן שעות וכיתות. ואַת מוניקה – אשמח אם תקחי את פיבי בהפסקה" חייכה ליסה, אני מת על המורה הזו, אני מעריץ אותה בזכות האהבה שלה למי ולמה שהיא עושה "אוקיי" אני ומוניקה אמרנו בחיוך, אני חושב שגם מוניקה שמחה, היא מאוד אוהבת להכיר אנשים חדשים.
בצלצול לקחתי את פיבי לכל המקומות בביה"ס. החצר הגדולה שבה נערכים הטקסים, הכיתות שבהן היא לומדת, השירותים, חדר המחשבים, המזכירות וכו' .
"אני באמת לא אזכור את כל זה" היא צחקה "אני פה בשבילך את יודעת, אני אעזור לך לזכור" חייכתי חזרה וקרצתי לה "יש עוד משהו? בית הספר הזה נראה כ"כ גדול, איך אפשר לזכור איפה הכל פה ולא ללכת לאיבוד?!" היא אמרה בקולה החמוד, עם נגיעות המבטא הבריטי, זה היה כ"כ מקסים.
התלבטתי אם לקחת אותה למקום האחרון, הוא היה המקום שלי… המקום הסודי שלי שהייתי בא אליו כשלא היה לי כוח להיכנס לשיעורים או שסתם הייתי מדוכא. "אממ.. כן, בואי אחריי" חייכתי. יצאנו לחצר האחורית של ביה"ס, שבה הייתה מדשאה ועליה עצים, במרכזה היו אבנים שטוחות וגדולות ישבנו עליהן.
"וואו" היא התפעלה "מקסים פה" "כן… לפה אני בא כשבא לי להבריז או סתם להיות לבד ולארגן לעצמי את המחשבות". היא חייכה ושתקה, אחרי כמה שניות ראיתי שהיא מסתכלת עליי, סוקרת את גופי. שלחתי אליה מבט שואל. "אני קצת מתביישת אבל… אני… די מתחילה לחבב אותך…" היא אמרה, היא הסמיקה קלות ואני התקרבתי אליה "האמת היא ש… גם אני… די מחבב אותך".
היא התקרבה וחייכה אליי עוד חיוך כובש.
ברגע הבא שפתיה היו על שפתיי והתנשקנו ברכות. "וואו" אמרתי "מה? עשיתי משהו לא בסדר?" היא הסמיקה שוב "לא… וואו טוב" חייכתי "את חמודה כשאת מסמיקה" קרצתי והחזקתי בידה. היא חייכה אליי ואמרה "כדאי שנחזור, עוד מעט מתחיל השיעור הבא, לא?" "כן, מיד אחרי שאני אעשה את זה" אמרתי והצמדתי אותה אליי לעוד נשיקה מתוקה.