מלחמת אריות♥פרק 1♥

אלומה, המומה מכך שאומר, אביה הגיע.
איך לכל הרוחות הוא גילה שהיא תיכננה מאחורי גבו להפגיש בין אלינור לבין חמשה עשר בניה? נדמה שרצף העניינים המהיר יחסית הבהיל אותה קצת. היא צריכה זמן כדי לעכל את מה שקורה רגע.
" מה קורה עכשיו?" שאל יניב בדאגה, "מי זה בא?" הוא היה בהלם, עד כה הוא היה בטוח שאלינור לא הייתה בחיים.
אולם התגלה לפניו סיפור אחר, משונה ממה שהוא ידע אודות המכתב המזויף שכתבה אלינור לפני עזיבתה. הוא לא ידע שעומר עמד מאחורי המכתב שהיא כביכול השאירה לפני שהחליטה להשאיר את עברה מאחור ולפתוח בחיים חדשים, שאלמלא הוכרחה לעזוב תחת איומים קשים שאם לא תעשה את מה שעומר מבקש, אז הוא יאלץ להרחיק ממנה את ילדיה בכל דרך שהיא .
"זה סיפור ארוך, בני" אמרה אלינור בבכי , היא מחתה את דמעותיה בגב ידה.
" לא יספיק לילה שלם אחד כדי למחוק בבת אחת את הצלקות שטבעו בנפשי לאחר מה שאבא שלכם עשה לי." בשלב הזה אלינור כבר לא הייתה יכולה להשתלט על הצער שעטף אותה .
" לספר מה?" ענה הראל בעצבנות, " שטעינו לגבי שסמכנו על אבא?" הוא ניסה לנשום כדי להרגיע את עצמו .
" גם, אבל אני לא רוצה להיות הרעה בסיפור. זה לא שאני מאשימה אותו, זאת אני שלא הבנתי מלכתחילה שהבן אדם תיכנן צעד אחר צעד את התוכנית כדי "להעלים" אותי מהשטח." אמרה אלינור, את כל מה שידעה על עומר רוזלמן.
" אני מתייבש פה!" צעק עומר מכיוון של הדלת, " מתי אתם מתכוונים לפתוח!" צעק בחוסר אונים.

המשך יבוא