מלאך שלי פרק ראשון

הגיע הבוקר, ואיתו גם החששות .
אולי עדיף שאני לא אשאל אותו? אולי זה יגרום למריבה בנינו?
לא . אני חייבת להישאר חזקה ולעמוד על שלי .
הלכתי למקלחת שהייתה מחוברת לחדרי, שטפתי את פניי במים קרירים וצחצחתי שיניים .
הסתכלתי על עצמי במראה .
אני עדיין אני .
קוראים לי נאיה . השם שלי לא נפוץ כלכך .
נאיה פירושו – נא יה . אנא אלוהים .
מתרגלים לשם .
אני בת 17, יש לי שיער גלי בצבע חום כהה על גבול השחור ועיניים שחורות .
אני לא כלכך שזופה, אבל גם לא לבנה, משהו כמו שמנת .
אני 1.65 בדיוק . אני אוהבת לקרוא ספרי פנטזיה רומנטיים, מכורה לסדרות וסרטים רומנטיים .
אני בוכה כל פעם שמופאסה מת, או בכל פעם שרומיאו חושב שיוליה מתה ומתאבד .
אני כותבת ביומן שלי כל פעם שקורה לי משהו חשוב כמו הפעם הראשונה שקיבלתי מחזור או הפעם הראשונה שהכנתי ספגטי בעצמי .
אני אוהבת לשיר ולרקוד, אוהבת ציפס יותר מביסלי . והאוכל האהוב עליי הוא שאוורמה בבאגט מהחנות היחידה בעיר שעושה משלוחים כי אני אוהבת לפתוח לשליח את הדלת ולראות מישהו שהוא לא עוזרת הבית או אבא שלי .
אני חולמת על הגבר המושלם וגם לי יש צרכים מינים ואני לא יודעת מה לעשות עם זה .
אני נערה רגילה, כמוך בדיוק .
רק שאני לא לומדת בבית ספר, אין לי עם מי לתקשר .
והיום אני אשנה את זה .
ירדתי במדרגות לקומת הקרקע .
" בוקר טוב נאיה, להביא לך ארוחת בוקר? " רונית עוזרת הבית שלנו שאלה אותי בחיוך .
אני מחבבת אותה, היא ממש נחמדה ודואגת .
" כן, תודה " השבתי לה והלכתי לסלון .
התיישבתי על הספה ולקחתי את שלט הטלוויזיה .
' איפה אבא? ' תהיתי, בדרך כלל הוא בסלון שותה קפה בשעה כזאת .
רונית התקרבה מכיוון המטבח, והניחה מגש על שולחן הסלון שהיה מולי .
במגש היתה צלחת עם חביתה, צנימים, כמה סוגי גבינות וכוס עם מיץ תפוזים .
" איפה אבא? " שאלתי אותה " במשרד שלו " היא אמרה והלכה להמשיך בסידוריה .
אכלתי קצת, לא הייתי כלכך רעבה .. אני רק מריצה בראש את השיחה שלי עם אבא, מחפשת את המילים שיגרמו לו להסכים לבקשתי .
נשמתי נשימה עמוקה, סיימתי את מיץ התפוזים שלי וקמתי .
הלכתי לכיוון המשרד שלו, חושבת על עוד טיעונים שיחזקו את עמדתי .
דפקתי על הדלת " אבא? " פתחתי אותה באיטיות ץ\
" את יכולה להיכנס נאיה " הוא ענה . נכנסתי להתיישבתי באחד הכיסאות שהיו סמוך לשולחנו .
" אבא אני רוצה לדבר איתך על משהו חשוב " הבטתי בעיניו, מקווה שהוא יבין
" אני יודעת שאתה רוצה שאני אהיה מוגנת, אבל אני כבר בת 17 ולא חוויתי כלום בחיים אבא .
אני רוצה חברות, אני רוצה לחוות דברים שכל נערה בגילי חווה" השפלתי מבט ונשמתי
" אני רוצה ללכת ללמוד בבית ספר " אמרתי בביטחון, מיישירה את מבטי אליו .
" נאיה כבר דיברנו על זה.." הוא נאנח
" וכל פעם מחדש סירבת אבא . אלה החיים שלי ואני רוצה להתחיל לחיות אותם . בבקשה " אמרתי כמעט מתחננת
" אבל את החיים שלי קטנה . אני לא יכול לאבד אותך "
" אבל אני לא יכולה להיות בבית כל החיים רק בגלל פחד .
אני אעשה הכל אבא, אני רק רוצה לחיות כמו נערה רגילה " השפלתי את מבטי אל אצבעותיי, משפשפת את הציפורניים שלי אחת בשנייה, יוצרת סדקים שאני אתחרט עליהם אחר כך.
הוא שתק, כנראה התלבט מה לומר לי, וליבי דופק . אולי זה נשמע מוזר שאני לחוצה משאלה כלכך מטומטמת, אבל הייתי כל החיים בבית . זה באמת חשוב לי .
" אוקיי, אני מסכים " הוא שבר את השתיקה
' ………. מה קרה הרגע? הוא הסכים לי? הוא הסכיםם! '
הרמתי את ראשי, מחייכת בהתרגשות " באמת? " שאלתי, חוששת שדיימנתי או שהוא עובד עליי.
" כן, בתנאי אחד " הוא אמר ולא היה אכפת לי! הוא הסכים!
" כל דבר " עניתי
" את תלכי לבית ספר,
עם שומר ראש "