מלאך-פרק2 "מוזרה"

~גל גדול מתקרב אל עבר החוף, גל שלא ניתן לחמוק ממנו. אני במקום לא מוכר, על צוק גבוה. אני מעל כולם מביטה איך אנשים נסים על נפשם ,מצילים את חייהם ובורחים כל עוד הם יכולים עד שהגל הגדול מחסה אותם. תחושת סיפוק והנאה עוטפת אותי. חיוך גדול עולה על פניי. מגיעה להם! מגיעה לכל אלה שצחקו עליי! מגיעה להם למות!~
אני פוקחת את עניי, זה היה חלום. אחד החלומות הטובים. אני מביטה אל עבר החלון, הירח נשקף גדול ולבן באמצע השמיים. "אני רוצה לים" אני אומרת לסבתא. אך מבחינה כי היא שקוע עמוק בתוך החלומות.אני שוב מתגלגלת אל עבר הדלת, קפיצה קטנה ואני מגיעה לידית! הינה הדלת ניפתחת ואני כבר בחוץ, נוסעת במידרכות הצרות כשאור הירח מאיר את דרכי. עור ברווז עוטף אותי ורעד עובר בגופי. זה הקור שלא איחר להגיע.אבל אני כבר רגילה.אני נוסעת לאורך הכביש אל עבר החוף ,לא הרחק מהבית של סבתא. ילדים בערך בני גילי יושבים סביב למדורה על החוף. כל כך רציתי להיתחבר עליהם,אך ידעתי שידחו אותי מיד. הרוח הקלה עברה והעבירה בי צמרמורת. כויות קור כחולות ניגלו על אצבעותי. כאב לי ,כל כך כאב לי. ויותר מכל כאב לי שאני לבד. "היי ילדה" נישמע קול של בחורה מכיוון המדורה. היא קמה לקראתי, יפה כל כך . שיערה המתולתל והארוך גולש על כתפיה , היא לבושה בשימלה מתנופפת יפה כל כך. הלוואי ואני היתי יפה כמותה. "את חדשה פה?" היא נעמדה מולי ,ניראתה נחמדה כל כך. "לא" אמרתי והשפלתי את מבטי. עוד כמה ילדים התקרבו אליי. התביישתי כל כך. "היי מה זה לא כואב לך?" כמה בנות מילמלו בצד והביטו באצבעותי הכוויות והרפויות. "אני רגילה" מילמלתי. נער גבוה ושרירי נעמד מולי. שיערו בצבע שחור וענייו הגדולות בצבע כחול עמוק,מסתוריות כמו שלי."איזה מוזרה" הבנות התלחששו מה שפגע בי מאוד. "אני מאט" הבחור הגבוה והיפה הציג את עצמו ושלח את ידו עלי. "אנג'ל" מילמלתי ושלחתי את ידי הדקיקה עליו. "איייה! מטורפת !" הוא צעק בבהלה ופתח את כף ידו . כוויה משונה ניגלת בפניי על ידו. צורתה היתה מוזרה ומוכרת כחצי לב שבור.וכן גם על ידי. "מטומטמת מה את עושה ?!" הבלונדינית שניראה לי נחמדה כל כך צעקה לעברי בזילזול והלכה עם מאט. "מוזרה " אחת הבנות הלכה אימם וכך גם כל החבורה עוזבת אותי בחושך. "לא אופי ולא יופי" אחד הבנים ירק לכיווני ופגע ליד גלגל כיסא הגלגלים שלי. הרגשתי מובכת.רגשות שינאה עלו בי. שנאתי את הילדים האלו , רצי שימותו. כל כך קיוויתי שכמו בחלום יבוא גל גדול וישטוף אותם לים. יהרוג אותם! לא היתי חזקה מספיק כדי לסבול את ההשפלה הזאת. דמעות ירדו מעניי כבר כששמעתי את ליחשושי הבנות בהתחלה.
מילותיהן הידהדו במוחי, כמו תקליט שבור חזרו על עצמן. טיפסתי עם הכיסא על הצוק מעל הים, היתי נחושה כל כך , התגברתי על האבנים הקטנות , על העליה התלולה ועליתי לקצהו של הצוק. הירח השקיף עליי , גדול כל כך. הכוויות בידיים רק החמירו. שנאתי את החיים האלו. שנאתי את עצמי ! ועכשיו כשיש לי הזדמנות לבחור בגן עדן או גהנום אנצל אותה! רחש הגלים המתנפצים על הסלעים ומכים בצוק הגבוה רק התגבר ככל שהתקרבתי לקצהו.הבטתי לעבר הירח , לא מפחדת מהמוות. אין לי טעם לחיים.אין לי יעוד ,אני מיותרת בעולם הזה ! אף אחד לא ישים לב שנעלמתי, ניגבתי את הדמעות הקרות שזלגו מעניי . אני כבר בקצהו של הצוק, טיפות מים קטנות שעפות על פניי מרעננות אותי ובאותה מידה קוראות לי אליהן. אור הירח האיר אותי . אני עוד מעט שם, עוד מעט כבר לא יכאב לי! עוד מעט המלאך הזה יוכל לחיות בשלווה שם למעלה. ובלי לשים לב ,אני נופלת מהצוק.