מלאך-פרק 9

ערב.
מייקל ולורן עמדו במרפסת מתחבקים ומביטים בנוף היפה שנגלה לעיניה.
״מממ..איזה יופי.זה כל כך יפה..״היא אמרה לפתע.
״..את יפיפייה..״הוא אמר כשהם אינם יודעים שמישהו מביט בהם.
מישהו צפה בהם,כשהוא מכוון נשק לעבר מייקל.
״אתה הולך למות חביבי..״אמר הברנש לעצמו מתוך הצללים.
כשלפתע החלו להשמע יריות.
מייקל ולורן נסו על נפשם ונכנסו הבייתה כשבתוך הביית ציפה להם ברנש רעול פנים לבוש בשחור.מייקל נאבק בו והפיל אותו אל הרצפה כשה ברנש קם ושלף פגיון חד.
שניהם נאבקו זה בזה כשלורן מנסה להפריד בניהם.
מייקל תפס אותו בכוח ושבר לו את המפרקת.
״מייקל!״נשמע לפתע קולה של לורן,כשהיא נשמטת אל הרצפה.
״לורן!״הוא רץ אליה כשלפתע שם לב לכך שהיא מדממת..
כשהוא מייד תופס אותה.
״..כל כך קר לי…״היא אמרה כשהוא אוחז בה מאחור.
״לורן,החזיקי מעמד..״הוא אמר,מנסה איכשהו לעצור לה את הדימום.
הוא כבר לא ידע מה לעשות.
הדם זרם בעורקיו במהירות,האדרנלין המשיך לזרום.
לורן החלה לאבד את אחיזתה בחיים.היא הלכה ונחלשה מרגע לרגע כשהוא מנסה בכל כוחו להציל אותה.מחבק אותה חזק חזק אל ליבו,שהלם בכח וכמעט פרץ מתוך חזהו.הוא ניסה כל כך להחזיק אותה בחיים.אך,ידע כי עד שתגיע עזרה כבר יהיה מאוחר מידיי.
״..אל תעזבי אותי!״הוא קרא,בחוסר אונים.
כשהדם שלה מכתים את בגדיו.
״..אני אוהבת אותך..״היא אמרה בקול רועד,כשדמעות מציפות את עיניו.
״..לא!״הוא קרא..״אל תעזבי אותי…!״הוא קרא בכאב לב.
ראשה של לורן נישמט.
היא מתה.
״לא!״קרא מייקל..אוחז אותה חזק בזרועותיו.מסרב להפרד ממנה.
כשרק הבוקר הם היו כה מאושרים.
״לא,אלוהים..בבקשה.לא!״הוא קרא כשהדמעות פורצות מעיניו.
הוא כל כך אהב אותה.הכאב היה עז ונורא.נדמה היה כי באותו רגע,גם הוא רוצה למות.
דקות לאחר מיכן הניח אותה במיטתה.
הוא ישב ליד המיטה והביט בה,בוכה.
הוא פרץ בבכי כפי שלא בכה מעולם.
הוא ישב כך במשך שעות ולא זז מישם.
״למה??״הוא שאל..״למה אלוהים?…למה?״הוא שאל בכאב.
הוא הוסיף לשבת שם.שבור.המום.הלום כאב.
עד כי לא יכל יותר.הוא ניגש למרפסת וזעק זעקה קורעת לב שהרעידה את האדמה על כל יושביה.
בימים לאחר מיכן..
הוא פשוט הסתגר בחדר ולא יצא ממנו.
״בנך לא יצא מזה בקלות..״אמר חבר המועצה לאימו בשיחה שניהלו באותו יום.
״אל תקשה עליו.הוא באבל.״אמרה אימו,מגנה עליו.
״על מי הוא מתאבל?״שאל חבר המועצה.
״לא שמעת?האהובה שלו,מתה.״היא אמרה,״אני מקווה שלא היתה לך יד בדבר.״
״נשמע לך הגיוני שמלאכים יהרגו בני אנוש?״ענה חבר המועצה,״ברור שלא היתה לי יד בדבר.אני מקווה שלא ינסה לשלוח יד בנפשו.״
בעוד מייקל המיוסר הביט בה בלב שבור,מסרב להפרד.
דבר כבר אינו משנה.
הוא חש כי לחייו אין תכלית בלעדיה.
תחושת האובדן מילאה אותו עד אין קץ וגרמה לו לחשוב מחשבות אובדניות.