מלאך עם סיגריה בפה – פרק י"ט: ההפרעה ששרוטה בי.

הוא הציע לי טרפ, היה לו חיוך מבטיח ונאמן, עיניו החומות, הכה עמוקות וכנות ברקו והדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו היה עד כמה אני אוהבת אותו ועד כמה הוא חשוב לי, כמה עברנו יחדיו ובכל זאת נשארנו החברים הכי טובים.
כמובן שנעניתי בשמחה להצעה הנדיבה ונכנסתי למכונית בעת שהוא פתח לי לרווחה את הדלת, תמיד אהבתי את הנימוסים שהוא בורך בהם שלי לא היה כל חלק בהם, אהבתי את התחושת ביטחון שאני חשה לצדו, את החיוך שלעולם לא ירד לי מהפרצוף.. אהבתי את האישיות שלו שכה שונה משלי ומצליחה לגרום לי כל פעם מחדש להפוך לבן אדם טוב יותר.
היה שקט, ומשום מה הדממה הזו הייתה חדה ומטריפת דעת, מותחת ומורטת כל קצה עצבים, חשתי כיצד השתיקה הזו צווחת בראשי וכלל לא מתאימה לשנינו, לפחות בזמן שאנו יחדיו. אך לא היה לי זמן להתעמק בזה ושמתי לב שהוא נוסע לכיוון סמטה חשוכה אחת ששקטה וריקנית מכל נפש חיה, מקום אפל שהצחנה המחליאה בו צרבה את אפי והדליקה את כל מערכותיי, אלוהים אדירים, לכל הרוחות.. מה אנחנו עושים כאן?
הוא עצר את המכונית באחת מהקצוות המרוחקות ביותר מהכביש, לא רציתי להתבונן בו, הפחד הצליף והכה בי בחוזקה, הכול נראה לי מטושטש ולא הגיוני, פחדתי להתבונן בו, וכשהוא קרא בשמי חשתי כיצד כל סערותיי סומרות ובטני נקשרת באלפי קשרים כפלונטר קשה לפיצוח.
"אלינור, בואי הנה". הוא ציווה. לעזאזל.. שיט! איך הגעתי למצב הזה? כיצד אני יוצאת מכאן?! דבר לא היה ניתן לי כרגע אבל ידעתי שאני פשוט חייבת לצאת מכאן, הוא השתגע. "אלינור, את לא רוצה להחמיר את המצב.." הוא לחש בארסיות, הייתי קצרת נשימה ודמי התפרע בעורקיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים וכשוסבבתי אליו את ראשי חשתי כיצד הוא מסתחרר. פערתי את עיניי באומץ רב, בידיעה שאין לי כל ברירה.. בלעתי את רוקי וזה צרב. אסור לי להיות אמיצה עוד.
ראיתי את האח התאום שמעולם לא היה לי, הנחמה היחידה שלי בעולם שאולי לא יודע את רגשותיי האמתיים , החור השחור והארור והגרון החנוק, החיוך המזויף והעיניים הדומעות שזועקות לעזרה.. אבל עצם קיומו חשוב לי יותר מכל דבר, התיישב ממוחי שכפתורי חולצתו פתוחים, קרועים לרווחה.. חגורתו הייתה פתוחה לרווחה ומכנסיו במעט נפלו.. כל השאר היה ברור.
הוא התחיל להסתער עליי בנשיקות כה עמוקות, לוחמניות, חדות וכואבות .. נשך לי את השפה התחתונה במקצת וחזר לנשק אותי , נסתי להיאבק בו אך הוא מסמר לי את הידיים למאחורי הגב, הוא העביר את ידו בליטופים שגרמו לרעד צורב וקר שהדהד בכל גופי, חשתי את ידו מלטפת את בטני.. את הצלעות.. חשתי את השפתיים שלו מוצצים לי את הצוואר וגורמים לי להשתעל ולפלוט אנקת ייאוש, הוא לחץ על הירך שלי וזה להט.. ידו גיששה כלפי מעלה יותר בעת שידו האחרת אחזה בי בחוזקה שלא אתנגד.. נהפכתי להיות פקעת אחת של עצבים.. עיניי נקרעו לרווחה ולא הפסקתי לבכות.. אימא , איפה אימא שלי? איפה אבא? מישהו שיגן עליי ויציל אותי..
אך הוא עלה מעליי והדביק אותי לגמרי למושב..
אימא!!!

התעוררתי שטופת זיעה קרה, נשימותיי היו כבדות ולהשתלט עליהם הייתה משימה בלתי אפשרית, כל גופי רעד מהסיוט הנורא שרודף אותי, טורף את לילותיי כמעט כל הזמן.. אבל זה נראה כאילו הוא לא נגמר כי חשתי שמישהו שוכב בדיוק לצדי, אני עצמי הייתי בלי דבר מעליי.. האדם הזה התקרב אליי, עיניי נקרעו לרווחה.. ראיתי שחור . חשתי חנוקה, כבולה שוב.. חשתי שאין לי מקום מפלט ולוחצים עליי בחוזקה.. ללא כל טיפת רחמים, כל מערכת, תא ואיבר בגופי נחרבו עד עפר וחשתי חסרת אונים .. לבי פעם בחוזקה וחשתי בחילה איומה, ראשי הסתחרר וחשתי שאני חייבת לברוח מכאן. האדם כרך את רגלו סביב רגליי וידו התהדקה סביב אגני.. כנעזר בי, נקשר בי.. לא!
בעטתי בו בפראות ולבשתי את החולצה הראשונה שראיתי, הוא משך אותי שאני יהיה לצדו, הכל נשמט תחתי ונפלתי שוב.
״לא!!!!!״ צווחתי ובעטתי בו בחוזקה נטרתי מהמיטה ונתקעתי במשהו קשה, ארון. קר. לא חם.
אור נדלק, מצמצתי בעיניי וכשראיתי את.. לעזאזל את האהוב שלי מתנשף מרוב דאגה ועיניו קרועות לרווחה, נראה אבוד, פגיע.. מבולבל. צנחתי על גבי הרצפה ורק רציתי למות, להיעלם, לא להיות כאן.. שהאדמה תבלע אותי ותמנע ממני את המבוכה הארורה הזו שאני חשה עכשיו, הרשיתי לשריטה העמוקה ביותר שלי לנצח, לא.. לא.. בבקשה.. רק להחזיר בדקה את הזמן לאחור.. בבקשה..
התחלתי לבכות, השכר נפרץ. רצתי לשירותים והקאתי את נשמתי, הוא היה מעליי, לבוש במכנס שנפל במקצת באגנו, גברי ומושך מטבעו. הוא אחז בשערי מאחור ונשימותיו היו כבדות.
״את חולה?״ לחש כשהפסקתי ולחץ בידו האחת על גבי עמוד שדרתי בזמן שהאחרת נכרכה סביב אגני והוא הוביל אותי לכיוון המקרר הקטן והגיש לי בקבוק מים צוננים, שתיתי בשקיקה. ״תודה..״ לחשתי ונגשתי לו, באמת שלא ידעתי מה לעשות במצב כזה. אף פעם לא הייתי צריכה להתמודד עם כך בפני מישהו, מלבד משפחתי מעולם לא ראו אותי כך.. והנה עכשיו, בפני האדם האחרון שאני רוצה לספר לו אני פשוט חייבת להתמודד .
״ את חולה?״ שאל שוב ברעד . ״ אני עכשיו נוסע לרופא ״
התכווצתי. ״לא. אני מרגישה בסדר״ אני מרגישה חרא, נסתי להבליע חיוך על מנת לרכך במעט את האווירה הדחוסה והמותחת, חשתי שפשוט אנו הולכים על שדה מוקשים ותמיד נצלים במזל, אבל זה נשבר, התפוצצתי.
״חומד, אלי, מה את רוצה לעשות? את רוצה לדבר או לחזור לישון או לצאת לסיבוב? מה שאת רוצה אני כאן אתך״ הוא אחז בשתי כפות ידיי ומשך אותי לחיבוק, אני לא מאמינה שבעטתי וברחתי מהמלאך הנדיר הזה.. אני החברה הכי גרועה בעולם.. לפתע המאורעות האחרונים הכו בי בחוזקה , השעה שלוש וחצי לפנות בוקר, הסדינים פרועים ומקומטים, אני בחולצה שלו בזמן שהוא לבוש במכנס. כן, שכבנו. וזה היה מדהים.. נהניתי מכל רגע ואני בחיים לא אשכח זאת, אז למה כך הגבתי כשהתעוררתי? למה בכלל חלמתי על כך הרי הטיפול עזר לי.
רציתי לדבר על כך. ״אתה לא עייף..?״ לחש י.
הוא פלט גיחוך. ״איך אפשר להיות עייף אתך מתוקה?״ ואז נשק למצחי נשיקה ארוכה, עצמתי את עיניי מתענגת ונוצרת זאת בלבי ובזכרוני. ״אין ברירה, מגיע לך לדעת אחרי זה..״ נשמתי עמוק ועזרתי את כוחותיי האחרונים, את כל אומץ לבי. ״אני רוצה לדבר״ הטחתי בחוזקה.
הוא העביר יד בשערו וגרר אותי לכיוון זוג הכורסאות בצבע שנהב שהתייצבו לצד המרפסת שעכשיו ויילונה היה סגור, כמובן. חייכתי לעצמי והתיישבתי לצדו, ידו אחזה בידי.
״סיוט..״ לחשתי. ״על יוסי..״
עומר צמצם את גבותיו והקמט הקטן נראה מושלם, נשכתי את שפתי התחתונה.. אפילו כשכולי פקעת אחת של עצבים אני לא מפסיקה להתפעל מהאח היווני ומלבו הנוצץ יותר מזהב טהור, שאוהב אותי ולא בורח או שופט ופוחד. ״יוסי הוא..״ אך הוא לא הצליח להגות את המילים הבאות, הוא השם עמוק וידו שלא אחזה בשלי התהדקה לאגרוף נוקשה, התכווצתי וצמרמורת צרבה את עמוד שדרתי . ״יוסי הוא הידיד שאנס אותך?״
״בגיל 15 זה קרה , לפני שנתיים.. הוא היה חשוב לי יותר מכל דבר, היינו חברי ילדות ואף פעם לא חשבתי שיתפתח ביננו משהו מעבר.. הוא לא הטעם שלי. אפילו לא העליתי על דעתי שכך הוא יחשוף את רגשותיו.. הוא חנק אותי עוד רגע..״
עומר עצם את עיניו וכשפקח את עיניו לרווחה אש לוחמנית ורעה, להבה מחרידה ומבעיתה שתשרוף הכוח, כשהוא יגע את שמו כל גופו התקשח ובער. חשתי זאת. ״החרא הקטן.. מה היה העונש שלו?״
״לא היה לי אומץ לספר להורים לי.. אבל כשהם ראו את הסימנים..-״
״סימנים?!״ הוא נחרד ונראה מבועת עד אימה, קר ותקיף. ״הייתי בטוח שזה סתם היקי שעשיתי לך בלי לשים לב..״
״לא.. והם לא ראו רק היקי, היו עוד סימנים.. בכל פעם שנסתי להתחמק הוא הכה אותי ואיים״. משכתי בכתפיי.. לקקתי את שפתי התחתונה.. היקי מעומר.
״לא חשבת על.. לספר להם?״ הוא השתנק.
״יש לך מושג עד כמה זה מביך? מפחיד? אתה ספרת להורים שלך הכול? אני יודעת שלא.. לא רציתי לראות את הפרצופים שלהם, ועוד שיגלו איך זה קרה..? אני טיפשה!״ האשמתי את עצמי, עצמתי את עיניי ורק חשבתי עד כמה חיי היו שונים.. עד כמה הרגע הזה היה שונה אלו לא הייתי מסכימה לטרמפ הארור הזה!
״כיצד זה קרה?״ נראה כאילו הוא עוזר אומץ על מנת רק להתבונן בי, על מנת לדבר. לטפתי את לחיו ונשקתי לשפתיו כי פשוט הייתי זקוקה.. כי רציתי זאת, אך הוא עצם את עיניו ונסה איכשהו להשתלט על הסערה שמתחוללת בו. הערכתי אותו יותר מכל דבר על כך..
״היינו אחרי מסיבת יום הולדת של מיה, השעה הייתה אחד עשרה וחצי בלילה בערך והוא הציע לי טרמפ״ התחלתי. הדבר האחרון שרציתי זה לספר ולהיזכר בכך שוב אבל משום מה לצדו חשתי שאני מפוצחת, חשתי שקופה הרבה יותר ממה שאני לצד פסיכולוג. ״הייתי תמימה ומסנוורות מהחברות החזקה שהייתה לנו, לא פחדתי אפילו קצת, בטחתי בו.. אבל היה שקט, מאוד. הוא נסע לסמטה אחת שאיש לא היה בא.. הוא עצר את הרכב וציווה עליי להתבונן בו.. התבוננתי כי פעם ראשונה שחשתי מפוחדת ולכבודה לצדו, ראיתי שכפתורי חולצתו פרומים, חגורתו פתוחה ומכנס במקצת נופלים.. בבוקר למחרת הוא איים עליי שיעשה זאת שוב ויספר לכולם שנתתי לו לעשות זאת״
עומר כיווץ את ידיו לאגרופים. ״ומה עכשיו? מה עם החרא הזה?״
״הוא קבל את מה שמגיע לו.. אבל הוא צלם זאת.. זה מה שמפחיד אותי יותר מכל…״
עומר הושיב אותי עליו וחבק אותי בחוזקה, נשק לידיי ולסתו רעדה. ״אהובתי אני לא רוצה שתפחדי. אני כאן, אני שומר עלייך.. אני יעשה הכל בשבילך.. אפילו להרוג, מבטיח״
ההבטחה הזו הייתה טעונה בכה המון ציפייה והתרגשות, ידעתי רק דבר אחד.. שאני אוהבת אותו.. תודה..׳תודה…תודה.. עומר, אתה אתי בכל הערפל הארור הזה.
״אני אוהבת אותך מלאך..״ לחשתי .
הוא זקף את גבתו. ״מלאך..?״ לחש.
״כן, אתה המלאך שלי, שאולי קשוח וקר, שאולי החיים שלו לא הכי יפים אבל הנפש שלך הכי יפה ומיוחדת , אתה יודע שיש לך לב זהב נוצץ.. תודה״
הוא נשק לשפתיי, העמיק את הנשיקה, טרף אותי, נפרק בי כמו שאני נפרקתי על נשקתי לצדו, הכל התרפה.. הרגיש.. נהיה טוב יותר, הוא הצליח לגרש את כל הסיוטים והשלדים שחבויים בעמקי הארון רק לרגע הזה שנוצר לי ולו..
״הלב הזה שייך לך״
כמו שאני שייכת לך״ חייכתי אליו ושנינו ידענו עד כמה היחסים הללו הולכים על קרח דק, ועד כמה כנים ומושלמים.

***

את רוב היום בילנו בים, בקניון ובאי מקס. לא דברנו בכלל על יוסי ועל ההפרעה שלי, השריטה העמוקה והארורה הזו, היחסים האלו לפתע נראו לי יותר רפויים.. יותר קלים, כי שברנו את הקרח הקר הנוקשה והעבה, הצלחנו לפרוץ את המחסום ולהתגבר על המכה מתחת לחגורה הצורבת הזו.
אנו יודעים את הגרוע מכל אחד על השנייה, אנו שכבנו.. חזרנו אחרי הפרידה המורטת עצבים הזו, אני מרגישה בעננים.
החלטנו ללכת למלון ברגל ולהתקלח לקראת הערב, יש תחרות ריקודים!
עומר חייך אליי ומלמל. ״בכל היום המדהים הזה.. לא שאלתי אותך דבר אחד?״
התכווצתי. ״שאל?״ לא פחדתי, לא התביישתי ממנו, הוא אחז בידי.. איפה ששמו מקועקע, חולצתו פתוחה לרווחה מהחום וחושפת את שמי לצד לבו.. שישאל הכול, אני לרשותו ולא ארפה לעולם.
״את נהנית אתמול..?״ שאל במעט נבוכה. ״את שלמה עם כך..?״ צחקתי , ידעתי למה הוא מתכוון, כמובן שהנושא הביך אותי כהוגן ולא נהגתי לדבר על כך.. מעולם, אונס לא נחשב, מה שעשינו היה הדבר החזק והאוהב ביותר.
״עומר , אני לעולם לא אשכח זאת.. זה היה מושלם, לא תארתי לעצמי שזה כך.. אני לא מתחרטת, לעולם לא״ חייכתי אליו חיוך רך, רק שאצלו זו לא הפעם הראשונה, עקמתי את אפי. ״ומה אתה חושב? הרי לך זו לא הפעם הראשונה..״
הוא גלגל את עיניו. ״אלינור, עם מאי זה לא השתווה בקצת למה שהרגשתי, זה היה הלילה הטוב ביותר בכל חיי.. באמת״
ואז הוא פשוט עצר אותי ונשק אותי בפראות נשיקה מטריפה חושים, כה ממכרת ונחשקת לעוד, משכרת באופן מהפנט שהצליחה לטלטל את עולמי בין רגע.
״לא ציפיתי שתתנשקי באמצע רחוב״ שמעתי את קולה העדין של שני, אופיר צחקקה כחזירה קטנה, התאבנתי במקומי ועומר כרך את זרועו סביב אגני ונשק נשיקה חטופה ללחי שלי, גורם לכל סערותיי לסמור ולרעד להכות בי בחוזקה בנשיקה אחת.
אך לא יכולתי לחשוב על כך.. התכווצתי. וכפות ידיי הזיעו , מה לעזאזל הם עושים כאן? למה?!
רון שאף שאיפה ארוכה מהסיגריה ושון אחריו, אופק שתה מבקבוק זכוכית משקה חריף ונשם עמוק , הוא הציע לעומר קצת אך עומר נרתע, אך הדפיקות הזו לא העסיקה אותי.. רק התבוננתי במאי שלא הסירה את עיניה מהגבר שלי ומהקעקוע שמקועקע לצד לבו.
״מה אתם עושים כאן?״ חייך אליהם עומר חיוך חברי.
אופק משך בכתפיו. ״ההורים של מאי אמרו שיהיה טוב אם תצא קצת עם חברים ושני הציע שנסע לאילת ליומיים והנה אנו כאן!״
אופיר חייכה. ״מה אתם עושים כאן?״ בפעם האחרונה כשפגשתי בשתיהן, בשני ואופיר היה כשהן כסחו אותי מכות ועלפו אותי, יום לפני הסוף, הפרידה הראשונה .
לא התגעגעתי אליהן, אפילו לא קצת., אבל כשראיתי את רון חייכתי ונתקפתי רחמים, הוא עוד נחמד.
״בחופשה לשלושה ימים..״ משך עומר בכתפיו.
מאי הצביע על גבי הקעקוע של שמי. ״עומר.. זה אמיתי?״ היא לחשה.
עומר השפיל את ראשו. ״לא״ ענה בפשטות , למה הוא לא סיפר לה שהוא רוצה לעשות קעקוע אמיתי של שמי?
״אז איך בלתם?״ חייכתי אליהם.
שון חייך גם. ״היינו המון בברכה ובטיילת ואתמול בלנו בים.. רוצה אחד?״ הוא הגיש לי אחת מהקופסת סיגריות, אני לא מעשנת !
״לא תודה..״ לחשתי.
הייתה שתיקה, זה כה לא מאפיין אותם, נתקפתי בחילה כאילו הגעתי והרסתי הכול.. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. ״אתם עושים משהו בערב?״ שאלתי בחצי חיוך, עומר התבונן בי בהפתעה והשאר נראו שלווים. ״יש היום מסיבת ריקודים במלון שלנו אבל יהיה נחמד לבלות ביחד״ משכה מאי בכתפיה. ״מה אתם חושבים?״
כולם הנהנו אליה. "גם אתם שוכנים שם?" שאלנו אני ועומר בעת ובעונה אחת, חייכתי אליו וזה חמם את לבי וגרם לי אושר כה רב.. אנו גם אפילו מדברים יחדיו.
"באיזה מלון?" מצמצה שני בעיניה ונראתה גם די מופתעת, כששמעתי שאנו שוכנים באותו מלון חשתי קצרת נשימה, קרקרפתי עקצצה וחזי כאב.. לא. כיצד לא ראינו אותם כל הזמן הזה? למה תמיד כשדבר טוב קורה לנו חייב להיות את המשהו הלא צפוי הזה, את מכת הגורל האכזרית שתנפץ אותו לאלפי רסיסים, אילו והייתי משהי אחרת הייתי יכולה לחשוב לעצמי שזה מבחן נהדר לעומר.. לראות אם הוא כלל לא יתייחס אליהם ויישאר אך ורק לצדי כמו היומיים האחרונים אבל איני רוצה לעשות לו זאת, איני רוצה לגזול לו את חבריו וכמובן שלא להעמיד אותו באיזשהו מבחן ארור וחסר כל טיפת היגיון וצדק, הוא שמע את הסיפור שלי בעיקרון ו.. עדיין כאן לצדי. נשמתי עמוק, הוא מוותר על יותר מידי.. למרות מה שקרה אתמול בלילה, אני עדיין מרגישה שאנו לא שווים.. אולי גם לעולם לא נהיה, אנו יכולים תמיד להיות פנים מול פנים.. אוחזים אחד ביד השנייה ועדיין תהיה את הבאר העמוקה והאפלה אפופת הערפל שסוררת בין שנינו ומונעת מאיתנו לשוט על גבי אותה הסירה.. לעמוד על גבי אותה הקרקע.. הפעם אני רוצה לוותר, התבוננתי בעומר, הוא צחק ודבר אתם בנמרצות והיה לו מבט אוהב בעיניים גם הם נראו מאושרים יותר מאי פעם שהחבורה שלהם נפגשתם שוב, ועוד בעיר שיש כה המון מגוון של פעילויות. נשמתי עמוק.. אני רק רוצה לראות אותו כך, לא כמו שהוא אתי. הרצינות הזו, הקושי והכאב.. אך גם האהבה המושלמת..
"אז אחרי מסיבת הריקודים?" שאל אותי עומר והתבונן בי, מצמצתי בעיניי.. מבוכה תקפה אותי, כלל לא עקבתי אחריהם ושוב שקעתי בעולם משלי. "מה..?" לחשתי.
"הבן דוד הגדול של אופיר עורך מסיבה, אפשר שאחרי התחרות נלך לשם". הסביר לי עומר בסבלנות, אם והייתי יכולה לבחור ברור שלא הייתי הולכת לשם, אין לדעת מה צופן שם ועם המזל הרע שלי, רק רעות. אבל איני לבד כאן.. עומר שומר עליי, אני חייבת להתחשב. "נשמע כיף". צחקקתי.

השערות של שנינו נטפו מים, שכבנו אחד לצד השני במיטה, לא יכולתי להתאפק עוד. "עומר, נראית הרבה יותר מאושר כשפגשנו שוב עם כולם.." לחשתי.
הוא כיווץ את עיניו והעביר את ידו בשערו. "אלינור.. הם כמו משפחה בשבילי, גדלנו ביחד ועברנו את כל מה שעברנו.. ברור שאני שמח לראות אותם".
"היית מעדיף שהיינו יוצאים כולנו ביחד או רק אני ואתה?" המשכתי לשאול.
הוא העביר קצוות שיער למאחורי אוזני ונשק לראשי. "ברור שאתך.. אתך זה מיוחד".
הלב שלי פעם בחוזקה.. אתי זה מיוחד.. אוי מתוק. "נחזור מאוחר מהמסיבה הזו?"
"אני לא מבין למה הסכמת אם את לא רוצה.." הוא גלגל את עיניו והתעלם מהשאלה שלי, קרקרפתי עקצצה ובטני התכווצה בכאב. "כי אתה רצית.. אנו ביחד לא?" החלטתי לעבור נושא. "נחזור מאוחר או לא?"
עומר קרץ לי וקרב אותי אליו כך שראשי נשען על גבי החזה המוצק שלו, ידו עברה ברפרופים על גבי עמוד שדרתי. "אל תדאגי מתוקה.. נחזור כמה שיותר מהר.." גחך.
גיחכתי גם. "אבל אתה לא מפחד?"
עיניו נקרעו בהפתעה. "כמובן שלא, למה שאני אפחד? זה מה שבאתי לשאול אותך.." החוורתי כסיד, ברור שאני מפחדת, מפחדת לצווח ולבעוט בו שוב.. להקיא ולהרגיש אבודה.. איני יודעת אם זה אכזב אותו או לא ואני מפחדת מהתשובה הארורה הזו, אבל עצם העובדה שהוא רוצה זאת שוב והוא אינו מפחד אלא סומך ונותן בי אמון זה כל מה שאני צריכה בשביל לגרש את כל הפחדים אשר טורפים אותי ולופטים בחוזקה ללא כל טיפת רחמים, ללא כל טיפת אנושיות מסוימת.. "ברור שלא". חייכתי אליו ונשקתי לשפתיו בתקיפות, הוא אחז באגני והעלה אותי עליו כך שנשכבתי מעליו, זרם הנשיקות לא הפסיקו.. פרעתי את שערו בידיי בזמן שהוא במקצת נגע בעורי מתחת לחולצה..
"אנחנו נאחר!" שמעתי את דפיקות הדלת ואת קולותיהם של שון ורון. עומר גלגל את עיניו בכעס ואני צחקקתי, הוא נשק לי שוב. "שיקפצו.." מלמל.
התרוממתי ממנו. "לא יפה.." מלמלתי, סדרתי את חולצתי התכולה ופתחתי את דלת החדר לרווחה.
עומר מהר אחריי ושערו עדיין היה פרוע לגמרי, הם חייכו אחד לשני, נחרתי נחירת בוז, יופי, נתפסתי על חם ויצאתי לכיוון כל שאר הבנות. כולן היו לבושות בשמלות קצרצרות ושחורות כפחם ונעלי עקב גבוהות במיוחד, חשתי נמוכה וכנעל בית לצדם בחצאית גבוהה וחולצה פשוטה למדי, נעלי היו עם עקב קטן אשר כלל לא תרם לי ושכחתי מהאיפור בגלל המלאך שלי.. לפחות הייתה סיבה טובה ששכחתי. גלגלתי את עיניי ונשמתי עמוק, עומר אוהב אותך בזכות מי שאת. הטחתי לעצמי בחוזקה.
"אלינור, אני יכולה לדבר אתך?" שאלה אותי מאי, הרמתי את ראשי כלפי מעלה על מנת למצוא את עיניה אשר היו ריקות וחלולות ללא כל הבעה, משכתי בכתפיי, אני משתוקקת לומר לה מה אני חושבת עליה. "בשמחה.." מלמלתי.
היא משכה בידי ולחצה על גבי כפתור המעלית. כעבור דקה המעלית נפתחה לרווחה, מאי דחפה אותי פנימה באגרסיביות. "תגידו לכולם שאנחנו כבר למטה.." מלמלה והדלתות נסגרו מאחורי הפה הפעור לרווחה של אופיר.
הדלתות נסגרו והיה שקט מותח, התבוננתי במראה.. באמת שאיני מבינה מדוע הוא עזב אותה ובחר להיות אתי, היא יפהפייה באופן כואב וצורב לראייה.. אך האופי שלה קר ומסובך להדהים, הבל היופי ושקר החן האכזר, זו מי שהיא, למרות שגם אני שרוטה לא קצת.. ונוהגת לשגע את עומר.. ובכל זאת הוא אתי.. אני לעולם לא אבין מדוע.
קרביי להטו ושריריי התכווצו בפעם אחת מורטת כל קצה עצבים, דמי התפרע בעורקיי ולבי הלם בחוזקה, בטני נקשרה באלפי קשרים כפלונטר קשה לפיצוח, ראשי קדח בחוזקה כמטען חשמלי טעון והייתי קצרת נשימה.. כפות ידיי הזיעו במקצת וחשתי אלפי כרסומים מכרסמים כל פיסת עור בגופי.. התכווצתי במקומי, מה היא רוצה? למה היא שותקת?
הדלתות נפתחו והיא משכה בידי גוררת אותי לכיוון השירותים. היא נעלה את הדלת של אחד מהתאים והייתה כל כך קרובה אליי באופן מעורר חשד. קשרתי את אצבעותיי האחת בשנייה והשפלתי מבט, רק עצם העובדה שאני חשה את עיניה נחות עלי בזעם מספק בשביל לגרום לי לצרוח מרוב פחד.. העדפתי לשתוק ולא לפגוש בדמותה האמתנית שאין לדעת מה מתחולל בראשה ועד כמה זה לטובתי.. ועד כמה לרעתי, בלעתי את רוקי וזה צרב.. שתעזוב אותי החולת נפש הזו, בגללה כל הרע קרה לי ולעומר.. רק בגללה.. סבלנו מספיק בגללה.. ואף נפרדנו.. ובכל זאת הנה אנחנו כאן אחרי לילה מדהים ששיך אך רק לי ולו.. שתוותר ותמשיך הלאה.. שתעזוב אותנו בשקט..!
"מי את חושבת שאת?!" היא צווחה עליי והחטיפה לי סטירה שגרמה לי לצנוח במקומי, לחיי בערה, ראשי הסתחרר, זה חלחל לי כה עמוק ובין רגע התחלתי לבכות.
"מה את מטורפת?" פלטתי מנסה לאגור כוחות.
היא שתקה ובעטה בי, חובטת את ראשי בקיר התא. נסתי להתרומם ולברוח, רציתי לצווח אך רעותיי נחנקו, אני עצמי הייתי חנוקה.. אבודה.. לכודה.. אסור לי לדבר.. אסור לי להתנגד.. היא רק תמשיך להרביץ..
"למה לעזאזל חזרת?! היה לנו טוב ביחד, הוא אהב אותי, אני אהבתי אותו, אני עדיין אוהבת..! לעזאזל!" היא המשיכה לצווח עליי.
נשמתי עמוק ומצמצתי בעיניי, למה היא מתכוונת..? "הייתם, אבל נפרדתם מאי, הוא לא חייב לך כלום, תתגברי ותמשיכי הלאה, איפה הכבוד העצמי שלך?" הטחתי בה בקשיחות.
היא קרעה את עיניה לרווחה. "וחזרנו.. אנחנו חזרנו..!"
"מתי? לפני שהוא הכיר אותי?" לחשתי, לפתע הביטחון העצמי הנחות שהיה לי ירד עכשיו לגמרי לאפס.
היא נשמה עמוק. "כן, כמובן מטומטמת.. היה לנו טוב ביחד, היינו בערך שנה.. וקעקוע חינה הוא לא עשה בשמי.. לא ישנתי אצלו אף פעם.. כלום".
איזו הקלה… אבל מה עכשיו אני אמורה להגיד לה. "מאי, הבעיות שיש לך עם עומר, זה הבעיות שלך ושלו, אני לא קשורה לזה.. תפסיקי תמיד להתקשר אליי ולהכות אותי, אני בטוחה שמגיע לך מישהו שנועד לך.. כנראה שאת ועומר.. פשוט לא היה שילוב טוב..-"
"שלא תעשי לומר זאת". היא בעטה בבטני ונשכבתי בקיפול על הרצפה, מתייסרת ומנסה להדחיק את הכאב אשר לפת אותי בחוזקה. "אבל מה את רוצה? שאני אפרד ממנו? לא מאי, אני לא הולכת לעשות זאת!". צעקתי עליה גם ונעזרתי במפרקי ידיי להתייצב במקצת, להשען על דבר מה..
היא שלפה סיגריה מכיסה, הדליקה ושאפה עמוק.. "אבל הוא כן". היא לחשה.
"למה שהוא יעשה זאת..?" אוי, הוא לא, הוא כל כך לא עומד להרוס את כל מה שבנינו עד עכשיו! חדלי כבר.. וותרי.. הפסדת!
"כי את טובה מידי בשבילו, עכשיו את הצעצוע היפה והנוצץ, החכם והעשיר שלו.. אבל את תראי עוד כמה חודשים זה יפסק, הוא לא גבר רומנטי.. והוא לא אוהב להשקיע, ואת חומד, נראית חבילה גדולה למדי".
בלעתי את רוקי, זה באמת נכון, עיניי נקרעו לרווחה.. מה עוללתי לעצמי ולזוגיות הזו כשספרתי לו על יוסי.. לא! דמעה בוגדנית זלגה מעיני.. דמעה ועוד דמעה.. ים של דמעות. "מאי, מה שיהיה יהיה, בבקשה תני לנו ליהנות מהזמן שנותר.."
היא פתחה את הדת לרווחה וזרקה את הסיגריה לשירותים. "תראי אלינור, את נערה מיוחדת וחזקה. אני רק רציתי לפרוק ולהגיד לך את האמת, כל זוגיות עם עומר אבודה ופסולה מראש.. בהצלחה, בזמן שנותר לך. ואני אהיה בשביל להחליף אותך, הצעצוע החדש שלו.." היא מלמלה, לא רציתי להקשיב לה עוד, לא רציתי להקשיב לאף אחד, נגררתי לכיוון הכיור, רגל גוררת רגל, נגבתי את הדמעות, ויצאנו מהשירותים וראינו מי השולטת שבינינו ומי הנחותה.
נכנסו לאולם המופעים הבינוני.. כולם תפסו כורסה בפינה הימנית.. זוג מקומות נשמרו שם, התקדמנו אליהם.. התבוננתי בעומר, והדמעות עמדו לזלוג שוב.. אז נעבור את התחרות ריקודים הזו, וגם את המסיבה.. ועוד מליוני דברים.. אך דבר לא שווה.. כי בסופו של דבר..
הזוגיות הזו תגמר בשיברון לבי.