מלאך ושטן- פרק 27- אחרון (:

פרק 27-
מנקודת המבט של איתי-
״נעמי״ אמרתי ופתחתי את הדלת של חדר מנהלת. היא הסתכלה עליי, בשוק שאני חי יענו.
״איתי פלח, מה אתה עושה כאן?״ היא שאלה בכעס.
״באתי להתנצל״ אמרתי, יודע ששימוש בשפה גבוהה שזה מגיע ממני ירכך אותה ברגע. היא נאנחה. אני מלך
״תיכנס״ היא אמרה. סגרתי את הדלת מאחוריי והתיישבתי מולה.
״עברו עליי דברים .. בחצי שנה האחרונה..״
״איתי, בוא נדבר בצורה גלויה. מהרגע שרגליך דרכו בבית ספר לא באמת למדת.״
״ואז שמתם אותי ליד אלינור״ אמרתי לה. ״בחיים לא רציתי ללמוד כמו שרציתי שהיא הייתה לידי, היא.. היא נתנה לי תחושה שהכל טוב, ושאני יכול להשתפר, שמגיע לי להשתפר.. ואז היו לי בעיות ב.. בבית״ אמרתי. ״והפסקתי לבוא״
״אתה מבין שאתה לא יכול לקבל תעודת בגרות, נכון?״ היא שאלה בשקט.
״ואם.. אם אני אשקיע?״ שאלתי. היא נאנחה. ״אני אלמד, כל החופש, אדפוק תתחת שלי בכיסא..״
״איתי, שמור על השפה״ היא אמרה.
״אני אלמד כל החופש, ואגש לכל הבגרויות שקיבלתי בהם שלוש עשרה.. זה יתפוס?״ שאלתי.
״זה לא כל כך אפשרי, אבל כן, זה ׳יתפוס׳״ היא אמרה בחיוך.
״סמכי עליי״ קרצתי לה ונעמדתי.
״תמיד סמכתי עליך, אתה יודע״ היא אמרה בחיוך ונעמדה.
״זה אפשרי להיכנס לשיעור?״ שאלתי אותה.
״הכל אפשרי, אדון פלח״ היא אמרה בחיוך וחיבקה אותי. אני כזה מזליסט, כמה שאני צריך להעריך את החיים שלי.
״תודה, על הכל, נעמי.״ אמרתי לה, ויצאתי מהחדר שלה, מנסה להיזכר איפה הכיתה שלי.
״שלום נורית״ אמרתי בחיוך משועשע כשנכנסתי לכיתה וכולם השתתקו. הסתכלתי שמאלה, וראיתי את אלינור מגלגלת עיניים.
כל כך יפה
כל כך שלי
כחכחתי בגרון והתיישבתי לידה, מניח את ידי קרוב למפשעה שלה, משועשע לאללה מהסיטואציה.
״נו, מה לומדים?״ שאלתי את אלינור בשקט.
״איך גורמים לנורית לצאת ולאלינור לתת לך לעשות בה מה שבא לך״ היא לחשה והזיזה את ידי ממנה.
״מקבל את האתגר״ לחשתי לה ומשכתי בחולצה של זה שלפניי.
״אחי, מתאים לך לרוץ החוצה בבכי?״ שאלתי.
״לא״ הוא אמר.
״אפ, מה זה ההתחצפות הזאת יא ק..״
״איתי״ אלינור עצרה אותי והניחה את ידה על רגלי. נשמתי עמוק, מגחך בגלל שהיא כבר יודעת איך להשתיק אותי ולהרוג אותי בנגיעה אחת.
״אני אסדר לך דייט עם שיר, ידידה שלי״ אמרתי לו בשקט.
״סגרנו״ הוא אמר ונעמד, ורץ החוצה.
״מפגר״ אלינור מלמלה וחייכה.
״לא יפה לדבר ככה לילד בלי פוטנציאל בחיים״ לחשתי לה והתקרבתי אליה. היא צחקה, משכה בסווצ׳ר שעליי ונישקה אותי.

מנקודת המבט של אלינור-
ביום האחרון של הלימודים, אחרי המסיבה המטורפת שהייתה וההשחתת בית ספר שאיתי וחבריו עשו, הוא הקפיץ אותי הביתה. בחיים לא חשבתי שככה אני אסיים את התיכון. בחיים.
הוא עצר את המכונית מול שביל הכניסה, ומשך אותי אליו לנשיקה. תפסתי בפניו ונעזרתי בו כדי לעלות עליו.
״נכנסים?״ הוא מלמל ונישק את הצוואר שלי. הסתכלתי אל החנייה, וראיתי את הג׳יפ של אמא ואת המרצדס של אבא. אוף.
״ההורים שלי פה״ אמרתי בעצב ונישקתי את שפתיו.
״משהו מתקדם עם לספר להם?״ הוא שאל וליטף את פניי. הבטתי בו. הם לא יאהבו אותו, אני יודעת את זה. הם רוצים בחור ייצוגי ואשכנזי עם שאיפות וכסף. איתי בן אדם מדהים, ואוהב, וסקסי בטירוף, אבל זה לא מה שהם מחפשים. זה מה שאני מחפשת. פעם הייתי מחפשת כמוהם, פעם הייתי מחפשת את יותם. היום בחורים כאלה לא מעניינים אותי.
״הבנתי״ הוא נאנח ונשען אחורה.
״אל תעשה לי את ה׳הבנתי׳ הדרמתי שלך״ אמרתי בחיוך. ״כשזה יהיה הזמן הנכון אני אספר להם, אני מבטיחה״ אמרתי בשקט וליטפתי את פניו.
״די״ מלמלתי בחיוך ושיחקתי בשיער שלו.
״אני אפצה אותך״ אמרתי, והוא חייך.
״מקובל עליי״ הוא מלמל ונישק אותי.

נכנסתי הביתה, וסגרתי אחריי את הדלת, מחייכת כשאני שומעת את המכונית של איתי נוסעת רק אחרי כמה דקות.
״אלי, בואי רגע״ אמא קראה לי מהמטבח. מחקתי את החיוך והתקדמתי אליה.
״היי״ אמרתי בחיוך והנחתי את התעודה שלי על השולחן. היא חייכה והביטה בתעודה.
״יש לי שאלה אלייך״ היא אמרה אחרי שהניחה את התעודה בחזרה. הבטתי בה.
״אוקיי..״
״תיכננת איזשהם תיכנונים לחצי שנה שיש לך עד לגיוס?״ היא שאלה. לבלות את כל החצי שנה הקרובה עם איתי.
״לא .. לא משהו מיוחד״ אמרתי, מחזיקה את החיוך בתוכי.
״מעולה, תארזי״ היא אמרה ונעמדה. לא הבנתי.
״מה?״ שאלתי.
״תארזי את הארון שלך, דניאל עוד מעט מגיע, אנחנו טסים לאיטליה״ היא אמרה. אה, אוקיי, חופשה. דניאל לא יכול לצאת מהצבא יותר משבוע.
״נחזור בשני? קבעתי לעשות משהו עם דנה״ אמרתי, מחליפה את כל הכוונות שלי עם איתי בשם ׳דנה׳.
״כן, נחזור בשני״ היא אמרה.
״של עוד שישה חודשים״ היא הוסיפה בחיוך וחיבקה אותי.
״אני ואבא כל כך גאים בך אלינור, כל כך. ועל המאמץ הרב.. שכרנו דירה. עד לגיוס, אל תדאגי״ היא אמרה. פאק.
״א.. אני לא יודעת מה להגיד. וואו״ אמרתי בחיוך לא מתלהב. היא חייכה ויצאה מהמטבח. נאנחתי והתיישבתי, מנסה להבין מה לעשות. שישה חודשים? אני ואיתי ביחד חודש וחצי. וגם זה, סוג של ביחד. שישה חודשים שאני לא אהיה פה? הוא ישכח אותי תוך שבוע.
׳איתי, ההורים שלי החליטו בלי לשאול אותי לשכור דירה באיטליה עד לגיוס שלי, אני אנסה לשבש את הרעיונות האלה תוך שבוע ולחזור אליך. מצטערת שזה יצא ככה׳ רשמתי לו.
׳סופר את השעות׳ הוא רשם. חייכתי והנחתי את הטלפון. מרגישה את הפנים שלי מאדימות כשהבנתי שגם אם זה היה שישה חודשים, הוא לא היה שוכח אותי.
׳אה, חסר לך שאת מחליפה מבטים עם איטלקי׳ הוא רשם. חייכתי.
׳אה כן, אני אוהב אותך.׳