מלאך המוות-פרק 6( חזרתי לסיפור אחרי הפסקה ארוכה)

"ג'ונתן"צעקתי בעצבים מאבדת את סבלנותי.
כבר הרבה זמן שאני נמצאת המקום הזה אין לי מושג ממש כמה זמן בדיוק.
חלונות אין בחדר והדלת נעלמה ברגע שג'ונתן עזב את החדר מאז…טוב מאז הנשיקה.
אני קוראת לו והוא לא עונה לי,אני לא יודעת מה עובר עליו אבל כדאי שהוא יתגבר על זה בקרוב, אני חוששת שאני ישתגע בלי אף אדם לדבר איתו.
סגורה סביב ארבע קירות בחדר קטן שהבר היחיד שיש בו זה ספרים וארון בגדים.
"גו'נתן"עכשיו כבר ממש צעקתי:"אם אתה עכשיו לא תבוא אני…"משפטי נתקע על ידיי דלת שנפתחה לרווחה ומבעדה נכנס ג'ונתן,זועם.
"את תעשי מה,מה בדיוק את יכולה לעשות לי?"שאל בעצביםו הסתכל עליי בנוקשות עיניו בערו מעצבים.
עמדתי מובכת לא היה לי מה להגיד לו הרי אני הייתי האסירה במקום הזה והוא היה זה שקיומו מחזיק אותי במקום הזה.
לפתע נזכרתי בנשיקה שלנו והרגשות שהרגשתי אז הרגשתי גם עכשיו.
ג'ונתן ראה את מה שאני ראיתי במוחי ונרגע מעט ונאנח.
"מלאני מה רצית?"שאל ברוך
הסתכלתי עליו בדממה עדיין מפחדת מהתנהגותו הנוקשה,מפחדת לעצבן אותו שוב.
ג'ונתן קלט את המבט שהסתכלתי בו עליו והעיניים שלו נפערו בהפתעה.
הוא התקדם אליי צעד ואני הלכתי עשר צעדים אחורה מנסה להגדיל את המרחק בנינו.
פניו התעוותו לרגע והוא הוריד את ראשו,ואני עדיין לא הבנתי למה רציתי שהוא יבוא לכאן הריי האדם הזה גרם לי נזק בידיים אומנם אחריי זה הוא ריפא אותם אבל עדיין הוא גרם לי להרגיש כאב.
"אני מצטער"לחש כשכנראה שמע את מחשבותיי מרים את ראשו ומסתכל עליי במבט פגוע ומעט מבויש.
"אני לא התכוונתי לפגוע בך אני מבטיח לך שלא פשוט יש לי מזג חם שלפעמים אני לא מצליח לשלוט בו."
הסביר בכוונה שזה טיפה יפייס אותי מפחדי אליו.
אבל הוא לא היה צריך להתאמץ כי מהרגע שבו ראיתי את פניו מסתכלות אליי במבט מלא שנאה עצמית פחדי נעלם ובמקומו ליבי התמלאה אהבה וחמלה כלפיו.
בחיים שלי לא אהבתי ככה,בחיים לא הרגשתי שליבי עומד להתפוצץ מדפיקות ליבי המוגברות רק ממבט אחד שלו עליי.
על פניו עלה חצי חיוך קטן והוא התקדם אליי מנסה לצמצם את השטח בנינו , מנסה לראות אם אני לא התרחק ממנו ושראה שאני לא הוא נראה מלא שמחה.
כמה צעדים הפרידו בינו וביני,הוא לא עשה דבר כדאי לבטל את המרחק וגם אני לא.
כמה דקות אנחנו עמדנו בשקט ואז אני החלטתי לשאול אותו דבר המטריד את ראשי כבר דיי הרבה זמן.
"למה התכוונת שאמרת אני לא מאמין שאני נותן לנבואה הזאת להתגשם"שאלתי אותו בסקרנות.
הוא נאנח אנחה עמוקה ואמר:"אני ידעתי שאנחנו נגיע לשיחה הזאת."
ידעתי שהוא מנסה למשוך את הזמן אבל אני לא נתתי לו:"נו ג'ונתן תגיד לי בבקשה עש לי זכות לדעת."
הוא נראה מתלבט עם עצמו ואז לפתע התחיל לדבר:"זאת נבואה שכתובה עליי ועלייך"