מלאך המוות-פרק שלוש(בבקשה תגיבו)

פרק 3-נשמה שהיא אסירה.

"מ..מ..לאא…מלאך המוות(?)"אמרתי אוו יותר נכון שאלתי.
"מלאך המוות"אישר את דבריי עם חיוך זחוך.
"רגע,אז עם אתה מלאך המוות אז מה אני?"שאלתי בפחד.
"האסירה שלי"ענה ונראה לא מרוצה בכלל.
"האסירה שלך,"התחלתי להתעצבן:"מה זה אומר האסירה שלך חשבתי שהנשמה שלי בעולם הזה צריכה להיות חופשייה ולא כלואה,כאילו באמת מה זה היקום הדפוק הזה."
מלאך המוות נאנח אנחה גדולה ואמר:"תשמעי את צודקת בכל מה שאת אומרת אבל הנשמה שלך לא יכולה להיות משוחררת,בגלל שאת לא בגן עדן ולא בגהנום"
"וזה למה?,הריי חייתי כמו כל אדם בעולם הזה עשיתי מעשים טובים ומעשים רעים אז למה אני לא כמו כול האנשים האלה ועכשיו בגן עדן?"שאלתי אותו בצעקה.
"אוו בגיהנום"הזכיר לי,ואני גילגלתי לו עיניים.
הוא תפס בידיי שהיו על המיטה ואחז בהם בחוזקה.
"זה פעם אחרונה שאת מגלגל אליי עיניים אוו צועקת עליי,כי אני יכול לגרום לנשמתך לסבול כל הזמן שהיא פה איתי ושזה דרך אגב אומר לנצח,אז את הבנת אותי?"שאל בחיוך מריר ושחצני.
הנהנתי אליו בפחד ואמרתי:"אתה יכול בבקשה לעזוב את ידיי אתה מכאיב לי"אמרי לו בקול בכייני.
הוא עזב את ידיי וקם מהמיטה.
הסתכלתי על ידיי היו עליהם סימנים אדומים אבל לפתע הם נעלמו.
קפצתי בהפתעה:"מה…אבל איך?"מילמלתי מבולבלת.
זה מאוד מוזר כל העניין הזה אני לא אמורה לא להרגיש כלום בכלל,וגם עם הרגשתי איך זה יכול להיות שנרפתי כל כך מהר.
מלאך המוות גיחך למראה שלי מולבלת ואמר:"את יכולה להרגיש דברים יש לך רגשות את
יכולה להרגיש כאב,סבל,שמחה ועוד הרבה בקיצור כל מה שהרגשת בחיים הקודמים שלך את יכולה להרגיש כאן.
ולביי היידיים אני ריפאתי אותך אני לא רוצה להתחיל איתך יחסים של אלפיי שנים בסבל אבל עם לא תהיה לי ברירה…"הוא אמר מתקרב אליי:"אני אצטרך לגרום לך לסבול"
"אני יכולה לשאול אותך שאלה?"שאלתי אותו בקול צייצני והוא הנהן.
"למה אתה?"שאלתי אותו
"סליחה?"שאמר מבולבל.
"למה אתה נבחרת להיות אתי כאן הריי יש אלפים כמוך,אז למה דווקא אתה?"שאלתי אותו שוב.
הוא נראה דיי מובך.
"זה כי הם מאמינים שאנחנו מתאימים לצורכי הנבואה הגדולה"אמר לי
"הנבואה הגדולה?"שאלתי אותו לא מבינה מילה.
"שיחה לזמן אחר"אמר לי.
"מלאך המוות אני רצינית מה הנבואה אני באמת רוצה לדעת"אמרתי לו.
"השם שלי זה לא מלאך המוות"אמר לי מנסה להתחמק.
"אהה באמת אז מה הוא?"שאלתי אותו מסוקרנת.
"ג´ונתן"