אנג'ל
המשך יבוא...

מלאך אפל-33

אנג'ל 20/05/2012 801 צפיות תגובה אחת
המשך יבוא...

באותו ערב,סידר ג'ורדן את חדר העבודה שלו,כשהוא מוצא על הריצפה את התמונה המרוסקת שלו ושל אנדי.מרים אותה מהריצפה,מעיר עליה את ידו כשהזכוכית המנופצת פוצעת את ידו.שתי טיפות דם טיפטפו על התמונה,כשג'ורדן מצמיד אותה אל החזה שלו.קרוב ללב שלו.
הוא כעס על עצמו בגלל מה שעולל לה.ומה שעשה,כשהרוע שלט בו.יודע,ששום דבר בעולם לא יוכל לתקן את מה שהרס.שבועיים חלפו מאז הפרידה הכפויה הזו.ג'ורדן לא הופיע שוב על סף דלתה של אנדי.האוטו השחור שלו נעלם משטח הקמפוס ולא נראה שוב.
"אנדי.."פנתה אלייה חברתה טרי,"יש לך מכתב."
"מכתב?"התפלאה אנדי,חוטפת אותו מידיה ומתיישבת לקרוא.
"זה מג'ורדן."התלהבה לרגע.
"אנדי יקרה שלי,"פתח את המכתב.
"לבטח,תהית לאן נעלמתי.אני לא מסוגל להתמודד איתך כרגע.אייני מסוגל להביט לך בעיניים מבלי שזה יכאב לשנינו כרגע.
"אני כותב לך את המכתב הזה בלב כואב. בעוד מעשיי הנוראיים מייסרים את ליבי ודמעות זולגות מעיניי שלא ייבשו מאז נפרדנו זה מזו.האמיני לי,הלב שלי כואב.אני לא יישן בלילות.איין לי תאבון.
גם כשהייתי נתון להשפעת הרוע,חלמתי עלייך,כל לילה.הייתי מתעורר חסר אונים.אין כרגע דבר בעולם שאני רוצה יותר מלהיות איתך,כל רגע נתון.אני זקוק לעוד מעט זמן.הלב שלי זקוק לעוד מעט זמן בכדיי להתאושש.אתמול מצאתי את התמונה שלנו ביחד ואחזתי בה חזק חזק קרוב אל ליבי.צר לי על שעליי לעזוב אותך לזמן מה,אך אני בטוח שאת תסתדרי.את חזקה,אנדי.
דעי לך שמה שאני עושה,נובע אך ורק מאהבה.אני חושב שהזמן הזה לבד,יעזור לנו להתמודד.
אל נא תבואי לאחוזה שלי.אני מבקש ממך.תני לי את הזמן שלי לבד.אני זקוק לזמן בכדיי לרפא את הפצעים שלי.אסתגר באחוזה שלי.אני צריך זמן לעצמי.
אני אוהב אותך.אלוהים,אני כל כך אוהב אותך שזה כואב.
אם אצטרך,אמות למענך.
מקווה לראותך בעתיד.שימרי על עצמך.
וזיכרי:אני חושב עלייך כל רגע שעובר.
גם אם זה לא נראה כך כרגע,זו האמת.
אני אוהב אותך,
ג'ורדן."
אנדי קראה שוב ושוב את המכתב,עצובה.
"אם כן,"אמרה,"זו כן פרידה.."
כשמאוחר יותר בערב,ישבה אנדי במגרש הפוטבול.
"מדוע את עצובה,יפייפיה?" נשמע קולו של דודה גבריאל שהתיישב לידה.
"כלום.."נאנחה,"סתם עוד יום מעייף."
"אנדי,"אמר,"להזכירך אני מלאך,אני מרגיש דברים כאלה."
"ג'ורדן.."סיפרה לו.
"מה קרה?"שאל שוב הדוד הטוב.
"נפרדנו.זה נגמר.."אמרה עצובה.
"לעת עתה.."הבין גבריאל.
"לא."טענה בפניו.
"זה זמני,אנדי.ג'ורדן אוהב אותך מאוד.אני מבין אותו.קשה לו להתמודד איתך כרגע,אחריי מה שגרם לך.הוא שבור.אבל,את צריכה להבין את הצד שלו.יעבור זמן.הוא יתאושש."הסביר לה גבריאל.
"קשה לי בלעדיו.."אמרה אנדי.כשמאוחר יותר בלילה,שכבה במיטתה חושבת עליו.מדמיינת אותו בזרועותיה.
בעוד,גם שנתו של ג'ורדן נדדה.הוא מתייסר חסר מנוחה.ליבו הפצוע,לא נותן לו מנוח. הוא ישב על הספה שלו מנסה ליצור איתה קשר טלפתי כשליבו החל הולם בקצב מהיר וחזק.
"אנדי.."שמעה לפתע לחישה באויר.."אנדי.."
"ג'ורדן?"היא קמה אל החלון..מחפשת,מי קורא לה?
"…אני אוהב אותך.."נשמעה עוד לחישה.
"אני אוהבת אותך.."אמרה כשדמעות מציפות עינייה.."איפה אתה?"
כשלפתע,דממה.הקול נעלם.


תגובות (1)

ווווווווואווווו זה הורס !! תמשיכי :)

21/05/2012 08:19
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך