מלאך אפל-25

"אחריי שאמות..פזרי את האפר שלי בשדות,"אמר,אוחז בידה.
"אתה לא תמות.."היא אמרה בדמעות.
"אנדי.."אמר בפנייה,בכאב,כאילו מבקש ממנה להשלים עם המציאות.להכיר במותו.."לא נותר לי הרבה זמן…"כאב לו כל כך לראות אותה בוכה.
כשידו אוחזת חזק בידה.הוא לא יניח לה לעשות משהו שיסכן אותה,מוחה את הדמעות שלה בכף ידו.נשימתו נעשתה חלשה יותר,קצב ליבו ירד.ג'ורדן איבד את הכרתו.
צוות רפואי הוציא את אנדי וגבריאל החוצה,בעודם מטפלים בו.
"מה מצבו??"שאלה אנדי את אחד הרופאים שיצא אלייהם מהחדר.
"מצבו הולך ומחמיר.ג'ורדן נכנס לתרדמת.יש סיכוי שהוא לא יעבור את הלילה הזה."אמר הרופא.
"לא!"קראה אנדי.היא לא ציפתה לאבד אותו כל כך מוקדם.היא ישבה ליד מיטתו,כשהיא חושבת על חייה בלעדיו.כל מערכת היחסים שלה איתו חלפה מול עינייה במין פלאשבקים.
"אני לא מוכנה לאבד אותך.."היא לחשה בתוך דמעותיה.שידעה כי ייתכן כי נותרו לו רק מספר רגעים.היא הביטה בצג המוניטור,מסרבת להפרד ממנו.קצב ליבו עמד על 50 פעימות לדקה.
אנדי הביטה בג'ורדן הנוטה למות,כשדמעות שוטפות את עיניה.היא לא אמרה דבר.נדמה היה כי היא כבר הגיעה להחלטה מכרעת בראשה.היא תציל את חייו,גם אם זה אומר שתאבד את שלה.
"אנדי לא.מה את עושה?"ביקש ממנה דודה.."אני מתחנן בפנייך.תני לו ללכת."
"אני לא מסוגלת.."אמרה,כשהיא מחברת צינור מהוריד שלה לוריד של ג'ורדן.
גבריאל,הביט בה.כבר היה לו ברור שהוא עומד לאבד אותה.
"אתה תהיה בסדר.."היא נשקה לראשו.
כששעה לאחר מיכן,ג'ורדן החל להתאושש.חומו החל לרדת,והדופק שלו נעשה נורמלי.
הוא התעורר,מבחין באנדי שישבה לצידו..
"אנדי.."לחש את שמה,כשהיא מניחה את אצבעה על שפתיו,ומנשקת אותו נשיקה עזה.
"אתה תהיה בסדר.."אמרה,מביטה ישירות לתוך עיניו.הבוהק הסגלגל שבהן,נעלם כלא היה.הוא התחיל לחזור לעצמו,מביט בה בעיניים מלאות אהבה.
"מה עשית?"הוא שאל..כשהיא גונבת עוד נשיקה ממנו.
"אל תשאל שאלות.."אמרה בפניו,שהוא כבר מרגיש חזק יותר.
שולח בה מבט,סורק את כול כולה,כשלפתע הבחין בתחבושת קטנטנה בזרועה שלה.
"אנדי.."אמר במבט מלא כאב.הוא הבין בעצמו.היא הצילה אותו.
כשהוא מנתק את עצמו מכל המכשירים ויורד מין המיטה.
"לאן אתה חושב שאתה הולך,בחור צעיר?"שאלה אותו אחת האחיות שעברה שם במקרה.
"אני מרגיש טוב."ענה ג'ורדן.
"חזור למיטה.הרופא יחליט אם לשחרר אותך או לא."אמרה בפניו.
"אני בסדר.."אמר ג'ורדן.כשמספר שניות לאחר מיכן,נעלמו,אנדי ג'ורדן וגבריאל.
הם הגיעו מהר לאחוזתו של ג'ורדן.היה כבר לילה.
"אני אשאיר אתכם האוהבים,לבד."אמר גבריאל והניח להם להתבודד.
"אני מרגיש כל כך טוב כשאת לידי.."נאנח ג'ורדן,כשהוא אוחז את אנדי בין זרועותיו ומביט בעינייה,כבוהק סגלגל מופיע כעת בעינייה.
היא הביטה בו,מחייכת במתיקות ומנסה לאלף את הלב שלו שסער בתוכו בעודו נוגע ומחבק אותה.
כשהוא נוגע בסנטרה ומקרב אותה אליו.עיניו של ג'ורדן ברקו באור חזק.רגעים ספורים של אושר.
"את החיים שלי,אנדי."אמר,כשפנייה כה קרובים לפניו,ואז נגעו שפתיו בשפתייה.הם חלקו נשיקה מדהימה.שכן,לפתע,היא החלה לחוש מוזר.רעד חזק עבר בתוכה,והטריד את שלוותה.
"את בסדר?"שאל אותה,כשהדם בעורקייה הופך לשחור.
"אני.."החלה לומר כשהיא נשמטת מידיו אל הקרקע.
"מה עשית??"קרא,נסער.
" נתתי לך מהדם שלי.הייתי חייבת להציל אותך."אמרה,שהוא מרים אותה מהריצפה ונושא אותה בזרועותיו למיטה שלו.
"אנדי!"קרא.הוא הבין שהוא עומד לאבד אותה,לתמיד.והפעם,אין זה תרגיל,מבחן או תכסיס.היא תמות.כשהוא מביט בה במבט מזועזע ומלא דאגה.
"אני אוהבת אותך.."אמרה,רועדת כולה..כשהוא מכסה אותה בשמיכה בכדי לשמור על חום גופה.
"לא,אנדי..אל תעשי לי את זה.."אמר,מנסה לשמור על ערנותה,מרגיש את נשימותיה הקלושות על צווארו.הוא ליטף את פניה כשהיא מביטה עמוק בעיניו,כמבטו מודאג.
"את קפואה!"הוא אמר,מנסה לחמם אותה בחום גופו .כשמספר רגעים לאחר מיכן,היא מתה בזרועותיו.ג'ורדן חש כאילו כל עולמו חרב עליו באותו רגע.צער נורא היכה בו.הוא חש אשם.
"אנדי! לא!!!!!!!"הוא קרא,שבור,כשברגע לאחר מיכן נישמעה מגרונו זעקה איימתנית שבאה ממעמקי ליבו השבור.כשעה ארוכה,ליטף את פניה הקפואים,מסרב להפרד ממנה.מנסה למצוא פתרון בכדיי להציל אותה.הוא עמד במרפסת הצופה אל העיר.דבר כבר לא משנה כעת.הוא החליט לגשת אל אדוניו החדשים בכדיי לבקש את עזרתם.ג'ורדן הגיע אל מקדש המלאכים,לבוש בלבן.
"שלום לכם,שליטי היקום.."אמר,כורע ברך בפנייהם.
"איינך צריך לכרוע ברך."חייכה אליו מלאכית זקנה.
"סילחו לי.."אמר,כשהטוהר מקרין מתוכו.
"מה מבקש אתה,נערי?"שאל מלאך אחר.
"זו בקשה מעט,מורכבת…"ענה ג'ורדן.
"זה קשור לאהבה.אני צודקת?"שאלה המלאכית המבוגרת.
"ובכן.."החל לומר.
"העיניים שלך עצובות,כשאתה חושב עלייה.אתה מאוהב."אמר אחד אחר.
"היא יקרה לי.יותר מחיי.זו,אנדי.."אמר בקול עדין.
"מה העיניין? אתה נראה עצוב."אמרה לו המלאכית.כשלאחר מיכן סיפר להם את סיפורו.
"אנדי איננה.היא מתה בזרועותיי.."הוא אמר.
"מה בקשתך?"שאלו שני מלאכים ביחד.
"אנא,עיזרו לי להשיבה לחיים."אמר,עוצר את הדמעות.
"צר לי נערי..אך,לא נוכל לעזור לך.איננו משיבים מלאכים לחיים."אמרו כל חברי מועצה.
ג'ורדן יצא משם שבור יותר משהיה כשהגיע לשם.הוא שב לאחוזתו והחליף את בגדיו שוב לבגדים שחורים.הפעם,כסמל לאבל.הוא קבר אותה בארון זכוכית,מצופה זהב.והניח עליו ורד אדום כדם.
הוא חש חולשה ריגעית,לא מסוגל לנשום.
"אני אוהב אותך.."הוא אמר,מביט בה מבעד לזכוכית.כואב לו הלב.רגעים לאחר מיכן,עמד במרפסת המשקיפה אל העיר,עוצם את עיניו למספר רגעים ומנסה לשלוט בנשימתו.
עיניו צדו את החרב הגדולה שהייתה תלויה על הקיר.כשמספר רגעים אחר בה,חושב על רגעים אחרונים של אושר אותם בילה עם אהובתו.נכנע, אט אט לצער שעטף את נשמתו.
"אין לי בשביל מה לחיות יותר.."נאנח,יושב על ברכיו במין כריעה,כשהוא מניף את חרבו באויר מתכוון לנעוץ את החרב עמוק בליבו עד כי ידמם למוות.
"לא!!"נשמע קולו של גבריאל,שגם הוא התאבל על אחייניתו.
"עזוב אותי לנפשי!"קרא,ג'ורדן,"פשוט,הנח לי."
"אני יודע עד כמה זה כואב לך.."החל גבריאל לומר
"מה אתה יודע על כאב??!!"קרא ג'ורדן.
"ג'ורדן.."אמר גבריאל,"מה זה ייתן לך אם תמות?"
"אני לא מסוגל לחיות בלעדיה,גבריאל."נאנח ג'ורדן,"אני יודע..אני..מביט בה ולא מסוגל לנשום.זה הורג אותי מבפנים.אבל,אני לא מסוגל לבכות. אתה יודע למה?..אני בוכה, בתוך הלב שלי."
"זה בסדר לבכות,ג'ורדן.."אמר גבריאל,"זה כמעט..אנושי."
"זה כואב.זה כל כך,כואב…"אמר ג'ורדן בכאב.
גבריאל ניהל שיחה ארוכה עם ג'ורדן,מנסה להניא אותו מלבצע התאבדות.
הוא עצר בעדו מליטול את חייו,פעם נוספת.
בלילה,בעודו שוכב במיטתו,כשלפתע עלה במוחו פתרון,שהיה המוצא האחרון.
ג'ורדן החליט לגשת לשליט האופל,סגנו של השטן.
"מה בקשתך?"שאל שליט האופל.
"האם ישנה דרך להציל את אנדי?"שאל ג'ורדן.
שליט הרשע נתן לו בקבוקון מלא בחומר לבן בוהק.
"מה זה?"שאל ג'ורדן.
"תמצית החיים."הסביר לו,"השקה אותה בתמצית הזו.והיא תשוב לחיות.כמלאכית,לא כמלאכית אפלה."
"אני מודה לך,"אמר כורע ברך בפניו.
"..בתמורה,"החל שליט האופל לומר,"אתה תשרת אותי.וזה אומר שנשמתך תהפוך אפלה ושחורה משחור.ולא,חייה לא ינצלו.זה אומר שנשמתך,ליבך וחייך..יהיו שייכים באופן מוחלט,לי."
"כן,אדוני." אמר ג'ורדן מסכים לעסקה, כורע ברך בפניו.כשהוא יודע כי ייאלץ לשרת אותו.