מלאך אפל-פרק 7

ג'ורדן הוסיף לחבק את אנדי.לפני ששמו לב לכך,שניהם חשו כה בטוחים זה בזרועות זו.ג'ורדן זרק את הפיגיון הצידה בכדי שאנדי לא תבחין בו.אנדי הייתה כה קרובה אליו עד כי הרגיש כי הוא לא מצליח לנשום.
"הצלת את חיי.."אמרה.
"עשיתי מה שאני חייב,עבורך."אמר מחייך
"תודה."שוב אמרה.
"קיבלת את הורד שלי?"שאל אותה.
"אתה,שלחת לי את הורד?"שאלה.."למה?"
"אנדי.."נאנח.הרגע הזה היה בלתי נמנע.
הוא הביט בה,מסיט את השיער מעיניה.עיניו ריצדו,וברקו באור חזק.
"ג'ורדן..אל תעשה את זה.."נאנחה
"..אני לא מפסיק לחשוב עלייך.."אמר לפתע..נושך את שפתיו,מלטף את פניה במגע רך.
,מביט עמוק אל תוך עיניה במבט עמוק.
"ג'ורדן.."אמרה שוב..כשהוא לוקח את כף ידה ומניח אותה על החזה שלו.
"את מרגישה את זה?..הלב שלי הולם כל כך חזק כל פעם שאת קרובה אליי.."אמר,מת לנשק את שפתייה.כשאנדי חשה בליבו ההולם בחוזקה.
מת לספר לה את האמת על עצמו.מי הוא,מדוע הוא שם.אבל,הוא פחד לפגוע בה.כעת,כשכבר רכש את אמונה והיה כל כך קרוב אלייה.
כשלפתע,חשה בשפתיו שנגעו בשפתייה.מגע שפתיו היה כה רך ונעים.נשיקה ענוגה,שהלכה ונהייתה עמוקה וחזקה יותר מרגע לרגע..
"לא,"אמרה,קוטעת את הרגע בשיאו.."זה לא בסדר."
"את צודקת."ענה,"אני מתנצל."כשמשהו,מכאיב לו לפתע,בצוואר.
"אתה מדמם!"קראה לפתע,כשהוא חש כי יורד לו דם.
"אני בסדר."אמר,מכסה את הפצע בכף ידו.הוא לא הודה בכך,אך זה דיי כאב.
ולאחר מיכן הותיר אותה לבדה,כשהוא מצייד אותה בפיגיון שלו.
ג'ורדן מיהר לאחוזתו..כשהפצע במורד צווארו,מדמם.
אדון הרשע קיבל את פניו.
"נו?"שאל אותו כשהוא,וכל חברי הוועדה יושבים שם,בעודו,מטפל בפצע של ג'ורדן.
"אני קרוב."אמר.
"מה לעזאזל פצע אותך ככה?"שאל אדון הרשע.
"התליון שלה."יש לה את תליון האבירים."אמר.התליון שלה מסוכן כמו שצלב,מסוכן לערפדים.
"אל תגיד לי שהתנשקת איתה!."אמר שוב,אדון הרשע.
"זה היה חלק מהתוכנית."אמר ג'ורדן.
"חלקלק שכמוך!"חייך אליו אדונו.."בלילה,כשהיא ישנה,הרוג אותה."
"כן,אדוני."אמר לוגם ברנדי מהכוס שלו.
"היזהר,בשום פנים ואופן…אל תתאהב בה."אמר.כשלאחר מיכן,הם דנו בהרס העולם.
בעוד ג'ורדן בעצמו חוקר את העולם.וכל יום מגלה עליו,דברים נפלאים.
ביום שלאחר מיכן,אנדי ניסתה להתחמק מג'ורדן,כמה שיותר.
"למה את קרה כלפיו? מה קרה?"שאלה טרי.
"הייתה לנו אתמול שיחה ארוכה.."החלה אנדי לספר לה.
"ורבתם?"שאלה.
"..לא!.."קראה.
"אז מה קרה? ספרי לי.."אמרה שוב טרי.
"התנשקנו.."סיפרה לה.
"התנשקתם התנשקתם?..או?"שאלה טרי המופתעת.
"לא,ממש נשיקה.נשיקה צרפתית."אמרה,מסמיקה.
"ו..?"המתינה טרי להמשך.
"זה לא מתאים עכשיו.אנחנו ידידים.אני לא רוצה להרוס את מה שיש בנינו."אמרה.
"אני בטוחה שגם הוא לא רוצה.אבל, הוא לקח את הסיכון."אמרה לה טרי.
"הוא לא יוצא לי מהראש,טרי."אמרה לה.
באותו ערב,ישב ג'ורדן עם עצמו.אוחז בסכין שלו.מתכנן שוב להרוג את אנדי.
מחשבות עלייה החלו מציפות אותו.עד כי זרק את הסכין מידו בעצבים.
"לא.אני לא מסוגל לעשות את זה.."חשב לעצמו.נוגע בשפתיו,חושב על הנשיקה שחלק עימה.
הוא הביט בשמיים.חושב,עד כמה יפים השמיים,מלאי הכוכבים.
הוא נשכב על הגב.על הדשא הירוק מביט למעלה.נאנח.נוגע,בפצע,שבמורד צווארו,קרוב לחזה שלו.הוא גם ידע,שאם ייפר את החוזה עליו הוא חתום עם אדונו,הוא צפוי לגזר דין מוות.
ג'ורדן היה חייב להפעיל עלייה כוחות בכדי לפתות אותה ואז לבצע את זממו.
אך, במקום זאת הוא חש כאילו איזה כוח עליון השתלט ,עליו,מבלי שהרגיש.
ג'ורדן הסתגר באחוזתו במשך מספר ימים.חש,כי עליו להתמודד לבד.
שהרי,התוצאות למעשיו עלולות להיות הרות אסון.אסון בקני מידה קטסטורפלי.
אנדי חשבה שאולי עשתה משהו שפגע בו.
הוא התרחק ממנה על מנת שלא לפגוע בה.
כשבאחד הערבים לאחר מיכן כשאנדי חזרה לחדר שלה היא,מצאה פתק על המיטה שלה.
אנדי פתחה את הפתק,בו היה כתוב:"אנדי,
אני מתנצל על שנישקתי אותך כך.
אולי הייתי צריך להיות מאופק וסובלני יותר כלפייך.
ג'ורדן."
אנדי אחזה בדף הנייר מחייכת לעצמה.
"אנדי.."נשמע לפתע קולו.
"ג'ורדן.."הסתובבה אליו.."איפה היית?..חשבתי שקרה לך משהו."
"אני בסדר.הייתי קצת חולה בימים האחרונים."אמר בפנייה.
"כן."ענה,"שכבתי בבית עם חום גבוה."
"ועכשיו?איך אתה מרגיש?"שאלה.
"אני תמיד מרגיש טוב יותר לידך."חייך,כשהם הולכים לטייל ברחבי הקמפוס.
"בקשר לנשיקה.."החל לומר,כשהם יושבים בתוך אולם הכדורסל.
"זו הייתה טעות.אסור היה לי להאיץ בך."אמר שוב.
"אני שמחה על זה שאנחנו מבינים זה את זו.נעים לי בחברתך."חייכה.
"את הצלחת לעשות מה שאף אחת לפנייך לא עשתה.."אמר בפנייה,מביט בה.
"מה אתה מנסה לומר?"שאלה.
"…חדרת לי ללב,אנדי."הוא אמר,בקול עדין.הקול שלו רעד.
נדמה היה כי הוא פשוט דיבר בכנות.הוא היה אמיתי לחלוטין.
"ג'ורדן.."שוב אמרה.מביטה בו במבט שובה.היא ידעה כי זו היא הדרך אל הלב שלו.
מצד אחד,
היא פחדה להרוס את הידידות הנפלאה שיש לה איתו,אך,מצד שני,ליבה אמר לה שאסור לה לוותר עליו.
"אני רוצה שתדעי שאני לעולם,לעולם..לא אפגע בך."הוא אמר שוב.
"אני יודעת.."חייכה,כשידו נוגעת בידה ונאחזת בה חזק.
"אייך את יודעת?"שאל.
"כי אתה בחור טוב,ג'ורדן."אמרה.
כשלאחר מיכן,הוא ליווה אותה אל החדר שלה שם חיכתה לה חברתה טרי.
מצפה לפרטים מאותה שיחה עסיסית.
"נעים לי בחברתך.."אמר בפניה.
"גם לי.."חייכה אליו,כשהם מביטים זה בזו.כשבתוך תוכה,ציפתה אנדי לנשיקה מג'ורדן.
שניהם הביטו זה בזו,כשלפתע קרה הבילתי נמנע..אנדי חשה בנשימותיו העזות של ג'ורדן,על צווארה
כשברגע לאחר מיכן שפתיו נחו על שפתייה ,כשהוא מכניע אותה בנשיקותיו העזות.
הם החלו מתנשקים,מעכלים שמה שקורה בניהם הוא בלתי נמנע.ג'ורדן,החליט,למרות כל ההשלכות והתוצאות,ללכת כנגד רצונותיהם של אדוניו ולהגן על אנדי בכל מעודו.כשהוא,גם מגבש לעצמו תוכנית להצלת העולם.
הוא לא היה מסוגל ללכת כנגד צו ליבו
ועבר צד.לצד הטהור.הוא הוכיח לאנדי,לא פעם,כי הוא בעצם,בחור טוב.
הוא ידע,כי הוא עשוי לאבד את חייו.אך,כבר לא היה אכפת לו.
"לילה טוב.."אמר,כששפתיו ניתקו משפתיה.
"לילה טוב,ג'ורדן.."אמרה ניכנסת פנימה,אל החדר שלה.ג'ורדן ידע כי ביום מין הימים הוא ייצטרך לספר לאנדי את האמת על עצם קיומו ושליחותו הנוראית.זה עלול להכאיב.לשניהם.אך,יהיה עליו לעשות זאת.
ג'ורדן צעד לדרכו,חושב על הצעד הבא שלו.בעודו יוצא לריצת לילה.אנדי שכבה במיטתה,כשהיא חושבת על הרגעים האינטימיים שחלקה עם ג'ורדן.מחייכת לעצמה.טוב לה איתו.
הוא גרם לה לשכוח משון,לחלוטין.רק,ששון הוא אנושי.וג'ורדן,לא.אך,היא לא יודעת את זה.