מכתב ליקרר ליי

בשנה הזו,
למדתי המון על עצמי,
ועל האנשים הסובבבים אותי,
למדתי עם מי כדאי להתחבר.. וממי כדאי להתרחק..
אבל מי שעזר לי ללמוד את כל זה כבר לא אותו דבר מבחינתי,
עקרונית הרשות היו קיימים תמיד,
אבל ברגע שהחלטנו לפתוח הכול אחד עם השני,
הרגע ההוא שחשבתי שהוא הרגע הכי מאושרר בחיים שלי,
הפך בשנייה לסיוט הכי גדול שלי,
אני פוחדת לאבד אבל מוותרת בקלות,
אני נלחמת אבל בשקט,
אני נלחמת על החופש על עצמי !!!
ומצטערת ישר,
אני לא החלטיתת,
ובדרך כלל ? אני ההפך ממה שאני עכשיו,
בקשר איתך למדתי מי אני..
למדתי שאני צריכה להיות מי שאני…
כי אני כובשת !!! :)
ומי שאיתי צריך לאהוב בזכות מי שאני ולא בזכות זה שאני דומה לזו או אחות של זו או חלק מהמשפחה הזו,
גרמת לי להרגיש טוב עם עצמי..
ועכשיו ? עכשיו רע לנו !!!
אנחנו מחפשים דרכים להיפרד או להיות ביחד ואנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו !!!
מה שאני יודעת ?
זה שאני צריכה אותך בחיים שלי,
זה לא משנה בתור מה..
בתור חבר בתור ידיד בתור אח..
העיקר בתוך חיי.
אני אוהבתת אותך,
אבל אני לא מאווהבת בך,
אני צריכה אותך אבל אני יכולה בלעדייך..
ברגע שאני אחליט לוותר אני אוותר..
כרגע פשוט הראש והלב לא נותנים לי..
כניראה שאני צריכה אותך בחיים שלי, אני כבר הרגשתי שאתה חלק ממני..
ומתוך הפחד לאבד אותך אני כניראה כבר מוותרת מראש כדי לא לפחד להפסיד אותך..