מכתב זוגיות

לאדם שניסה במשך ימים, שבועות ושנים, להפוך
לידידי ורעי היקר ביותר – שלוחה איגרת זו.

במשך כל התקופה חיית באשליה ובמציאות מדומה.
האהבה הרבה והידידות המופלאה שתמיד הבעתי כלפיך,
היו מזויפות. תחושות האדישות והגועל שאני חש כשאני חושב עליך,
מתגברות בי מיום ליום. ככל שאני שומע עליך יותר –
אתה נדמה בעיניי כאדם נאלח וכמטרה לבוז.
אני מרגיש ביתר שאת וביתר עוז, שאני נחוש בדעתי
לא לסמפט אותך. האמן לי, מעולם לא היתה לי כוונה
להיות קרוב אליך. הצורה והאופן שבהם אתה מתנהג
השאירו אצלי רישום גרוע, ובשום פנים ואופן לא
נתנו לי מושג על האופי הטוב שלך, ועל מידותיך הנאצלות.
שבהם אתה מתהדר. מצב רוחך ההפכפך מעצבן אותי.

לא פלא שאם נהיה ביחד – לא ארגיש בדבר, מלבד
השנאה שמפעפעת בי, ובנוסף לכך, חוסר
ההנאה שלי להיות אתך יחד, ורצון לשהות במחיצתך.
אני מאוד מקווה שתשכיל להבין זאת, למרות מוגבלותך.

המילים נכתבות בכל הרצינות! תעשה לי טובה גדולה אם
תתחמק ממני. אני פוטר אותך מראש מן העניין, ואל
תענה לי על מכתבי זה, כי המילים שלך מלאות תמיד
בשעמום וחוסר עניין. אין בהם אף פעם, אפילו לא טיפת
דברי חכמה, המעידים על מחשבה, שכל ותבונה.

ידעתי גם ידעתי, ולתוגתי התברר לי, שבלתי אפשרי להיות
חברך האוהב באמת.

אינני
רוצה לשמוע ממך יותר!