מכתב אהבה…

״אתה לא אוהב אותי!״ היא צועקת בקול כואב. וזה מצחיק כי למעשה היא הבחורה הראשונה שאני אוהב באמת.
שתקתי. כי מה אני יכול לומר? אמרתי לה שאני מאוהב בה, שהיא היחידה בחיי, שאין עוד אחת אחרת, שהעיניים שלי לא רואות אף אחת מלבדה.
אבל היא בשלה…כל כך בטוחה שיש עוד נשים, שהיא לא היחידה.
האמת היא שזה מתסכל, כי אחרות, שלא לקחתי ברצינות פשוט האמינו, למרות שזה לא היה כנה במאה אחוז. אבל היא, האישה הזו, המשוגעת הזו…כן, היא משוגעת…ובגלל זה התאהבתי בה.
שונה מכל אחרת, יפה מכל אחת אחרת, אבל עיוורת…עיוורת יותר מכל אחת אחרת.
נתתי לה הכל, חיבקתי כל כך הרבה, הייתי בשבילה יותר ממה שהייתי בשביל עצמי.
ניסיתי להראות לה שאני יודע מה יש לי בידיים ואני לא רוצה לאבד.
אבל היא הייתה בשלה, בתוך בועה של כאב. תמיד רציתי להיכנס לנקודת המבט שלה ולהבין איך היא רואה אותי, ואולי לנסות לשנות לה את הגישה, אבל לא הצלחתי…ומתישהו נגמרו לי הכוחות.
וזו עוד עובדה משעשעת, שהיא זו שפחדה כל כך לאבד, זו שלא רצתה שייגמר, סיימה את הכל והרסה כל משהו קטן טוב שבניתי בידייה.
וויתרתי עלייך, ויתרתי על כולך, ויתרתי על הריח שלך, על נשימותייך, על החיוכים הקטנים האלו שהיו שווים כל סבל שעברתי למענם.
ויתרתי על האהבה הכי גדולה שלי.
כי החלטתי לשם שינוי לא לוותר על עצמי…
זה שיגע אותך, אה? כי הייתי תמיד שולח הודעה, מתקשר, לפחות לבדוק מה איתך…
אבל כבר לא, אני יודע שיש שם מישהו במקומי שבודק, שאכפת לו, שממלא את המקום הזה.
אבל אני לא שם, אני לא שם לבדוק אם זה נכון, אני לא שם לנגב לך את הדמעות, ואני כבר לא אוהב, אני יכול להישבע, אבל אני כן מתגעגע לימים הטובים…
ואני מכיר אותך, אני יודע שבכל טעות קטנה שלו את תיזכרי בי, תעברי איתו במקומות האלו שעברנו ביחד, את תחשבי עליי ואז תתנחמי בו…
שתהיי עם עצמך ותשמעי שירים באוזניות, שירים שכל כך אהבנו לשמוע יחד, משהו ממני יעלה בך, על געגוע למשהו ישן וטוב.
בכל דמעה שלך בגללו…את תחשבי עליי. אני בטוח בזה, אני בטוח שיש לך ימים שאת עולה לישון את מסתכלת על תמונה, של שני אנשים שהיו מאוהבים אחד בשנייה, אבל משהו שם הרס הכל.
תמיד תיזכרי בזה שאהב אותך למרות הכל, גם ברגעים הפחות טובים שלך, כשלא היה לך כלום, כשפחדת לקבל, בזה שבחר לבנות לך, ובשבילך ובשביל שניכם.
באחד הזה שוויתר עלייך בגללך…