"מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך"-פרק 7

"תניח לי תן לי למות" היא לחשה וליטפה את פני
"לא את לא מתה בבקשה" אמרתי בכאב והדמעות התחילו לזרום לא מבזבזות רגע
"אני אוהבת…." היא ניסתה להגיד ועצמה את עיניה
"תתעוררי בבקשה" אמרתי ונסיתי להזיז אותה אבל זה לא עזר,לבשתי עליה חולצה שלה ומכנס ויצאתי למכונית הייתי חייב להגיע לבית חולים.התהלכתי במסדרון המחשבות לא הרפו ממני "היא לא תמות" מילמלתי בכאב והבאתי בוקס לקיר של הבית חולים "בחור צעיר זה בית חולים לא משחקיה ששוברים מה שבא לך" שמעתי קול מוכר של אישה מבוגרת
"מי את?" שאלתי בכעס והסתכלתי עליה,אישה בשנות השמונים לחייה על כיסא גלגלים ובלי שיער, "לינדה" היא אמרה והתקרבה אלי עם הכיסא גלגלים "מה שמך ילד?"
"עומר" מילמלתי
"עומר,אתה מזכיר לי את נכדי היה נער יפה" היא אמרה וליטפה את ידי ברוך
"את חולה בסרטן?" שאלתי בהיסוס והמשכתי להסתכל על המחלקה של לורן
"כן בני אני חולה בסרטן" היא אמרה וראיתי את עיניה החומות מנצנצות מדמעות
"את יכולה בבקשה לספר לי את הסיפור?" שאלתי והתיישבתי מולה,היא הסתכלה עלי וחייכה
"חליתי בסרטן לפני שבע שנים,סרטן כרום המוח למזלי הסרטן הזה הוא סרטן לא תורשתי ככה שנכדי יחייה חיים מאושרים,כל יו אני מתמודדת עם הסרטן הזה עברתי ניתוחים אבל זה לא עוזר." היא אמרה בכאב ליטפתי את ידה "אני מבטיח שאני אעזור לך בתהליך הזה" אמרתי והסתכלתי עליה היא חייכה ואז האחות באה "חייבים ללכת לינדה" היא אמרה ולקחה אותה. כבר חמש שעות שאני יושב פה מחכה לתשובות למשהו שיעזור לי לדעת מה מצבה, "הלו" שאלתי שהפלאפון צילצל "מ.מי אתה?" היא שאלה בפחד
"ידיד שלה" מילמלתי והסתכלתי על רגלי
"אתה הבן של מיכאל?" היא שאלה
"כן אני לא אפגע ,בה מי את?" שאלתי
"הזאתי שמיכאל ציווה לה לשרוף את הבית,איפה לורן?"
"בבית חולים את מוזמנת לבוא" אמרתי והסתכלתי על הדלת שנפתחת וניתקתי את הפאלפון,
"מה קורה לה?" שאלתי בחששה הרופא נראה מודאג והסתכל עלי
"היא..אמ היא חתכה יותר מדי עמוק וחסר לה מלא דם והיא ממש חלשה אז צריך להשאיר אותה פה כמה ימים אבל אין השגחה" הוא אמר בקול מלחיץ
"אני אשמור עליה" מילמלתי ונכנסתי לחדר, לורן שכבה שם עם הבגד של הבית חולים,עיניה היו עצומות פניה היו חיוורות ושערה היה פזור והיא הזיעה. נשכבתי לידה וחיבקתי אותה, "היא בסדר?" שמעתי קול של נערה וקמתי בבהלה "היא נושמת אז כן" מילמלתי והמשכתי להסתכל על לורן "הכל באשמתי אני אשמה,הרגתי את משפחתה" הנערה התחילה לבכות
"זה לא היה תלוי בך ,מיכאל איים עליך" אמרתי לה וראיתי את לורן מתעוררת,
"איפה אני?" היא מילמלה בכאב
"בבית חולים" אמרתי וליטפתי אותה
"אבא שלי פה?"