"מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך"-פרק 16
"חשבתי שאת מתה לורן." עומר אמר בשקט
"הפתעה.." מילמלתי והבטתי על שפתיו הרועדות,הוא שלי ותמיד היה שלי.
"אני..אני התגעגעתי אלייך," הוא אמר והצמיד אותי לקיר נושם על צווארי.
"אני יותר." מילמלתי והצמדתי את שפתיי לשלו,החום הנעים זרם לתוך גופי ופרץ אנרגיות הציף את כולי.הרגשתי פעם ראשונה חייה,חייה טוב וידעתי שאני לא אאבד אותו. שפתינו נפרדו והוא הביט בעיניי,מעביר את ידו על לחיי. "את שלי." הוא מילמל ונישק את צווארי.
-נ.מ של כריסטינה-
התנשמתי בכבדות מביאה לדמעותיי לזרום,אני לא מאמינה שהיא חזרה.היא אולי לא זוכרת למה היא גרמה לי בחיים אבל אני כן.היא גרמה למותה של אמי ולסבתי.זאת אשמתה.
בלעתי את הרוק בקולניות,חשבתי שיהיה לי סיכוי איתו,חשבתי שהוא אוהב אותי.אבל אני חולמת,אני צריכה להבין שהוא אוהב את לורן ואני בשבילו סתם מישהי שהוא רוצה להרוג,מישהי שלא שווה בשבילו. קמתי בכאב והלכתי לעבר החלון בניסיון לא לפול. התיישבי על עדן החלון מביטה על השקיעה וכאב תקף את לבי,שנאתי את השעה הזאת.זאת השעה שאמי מתה והשעה שהיא הלכה מחיי רחוק ממני. תמיד התחמקתי מהשעה הזאת כי הריח של המוות שלה היה באוויר. שאפתי את האוויר הקר לראותיי ועצמתי את עיניי בתקווה שאמי רואה אותי ושומרת עליי.
אין לילה שאני לא בוכה בו,אין לי יום שאני לא חושבת עליה.היא חלק מחיי.היא הולידה אותי וגידלה אותי,כל פעם שעשיתי משהו היא לימדה אותי ועכשיו הפכתי למפלצת,למישהי שאמי לא הייתה גאה בה.
-נ.מ של עומר-
"עומר אם אבא שלך ואסי יבואו?" לורן שאלה אותי בשקט
"הם לא יבואו,הם עושים משהו עד הבוקר.זה רק אני ואת." מילמלתי וליטפתי את שערה.ראשי נדד אל כריסטינה,לעינייה שמחפשות תקווה ולעצב בהן. כאב לי לחשוב על זה שאולי הרגתי אותה,אולי הרסתי את חייה.אני שונא את עצמי על זה.אבל הנסיכה שלי פה,אהב חיי היחידה אז אני לא צריך להתעסק בעבר אלא רק בה,בהווה ובעתיד.
"אני אוהבת אותך." היא מילמלה ונשקה לפי
"גם אני אותך." אמרתי בחיוך וקירבתי אותה אלי,רציתי להרגיש את שפתיה יותר,להרגיש את האהבה חזק יותר. "אתה לא תעזוב אותי?" היא שאלה בשקט
"בחיים לא." עניתי במהירות ובבטחון,אני לא אפגע ולא אעזוב אותה יותר בחיים.היא אהובתי.
תגובות (1)
משתתפת בצער תמשיכי שתוכלי