"מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך"-פרק 15

סליחה שלא כתבתי הרבה זמן,סבתא שלי מתה והייתי צריכה זמן כדי לצאת מזה): אז תודה לכל מי שקרא בפרק הקודם,אני אשתדל לעלות יתור פרקים.♥
—
בלעתי את רוקי בקול והבאתי לדמעותיי לצאת,רציתי להגיד לו ולהשתחרר ממנו אבל הפחד שיהרגו את אבי שרף בלבי. "אני עובדת בשביל עצמי." אמרתי בשקט והבטתי בעינייו,מחפשת עוד תקווה קטנה ונחמה. "אז נהרוג אותך." הוא לחש לאוזני וקירב את הסכין ללבי,עצמתי את עיניי מקווה שיגמור עם זה מהר. "הייתי עושה את זה מהר אבל אני אוהב להכאיב לאנשים שאני שונא." הוא אמר בשקט ולקח את את זרועי,הרגשתי את הסכין חודרת לעורי ומכאיבה לי בכל הגוף.
"ככה תלמדי שאיתי לא מתעסקים כריסטינה." הוא אמר בחיוך מרוצה והפיל אותי על הרצפה נותן לי להתמודד עם הכאב לבד.
-נ.מ של עומר-
יצאתי מהבניין שלה,מביט בידיי שהיו מלאות בדם.שנאתי את עצמי על מה שעשיתי,כאב לי להביט בעינייה הכחולות ולהבין שאולי אני לא אראה אותם שוב פעם.
"מה שמעתי שהרגת מישהי." שמעתי את הקול של אסי בפלאפון
"אני לא הרגתי אבל הייתי קרוב לזה," מילמלתי בעצבים
"אח שלי נעשה גבר," הוא אמר בשמחה שגרמה לעצביי להשתולל "אנחנו חוגגים את זה היום."
"את מה חוגגים?!שכמעט הרגשתי מישהי?" צעקתי עליו
"שנעשת גבר."הוא אמר וניתק.אם להיות גבר זה להרוג אני מוכן לותר על להיות גבר.
-נ.מ של כריסטינה-
פקחתי את עיניי והבטתי בדם שהקיף אותי,הדם שלי. הפלאפון שלי היה זרוק על הרצפה וגופי לא נתן לי לזוז. נאנחתי בקול והבטתי בדמות המטושטשת שהייתה מולי, "עומ..מר?" שאלתי בפחד אבל לא הייתה תגובה. "ככה את לא זוכרת את אחותך?" היא שאלה והתכופפה לידי
"לורן?" מילמלתי בפחד
"כריסטינה." היא אמרה בחיוך של ניצחון
"את אחותי?" שאלתי בשקט
"מתברר שהאבא האמיתי שלי הוא שלך," היא אמרה בחיוך
"את..את לא מתה?" שאלתי בחששה
"זייפתי את המוות כדי לראות איך עומר מגיב,עכשיו אני הולכת לעשות לו הפתעה. אני רואה שאת לא במצב משהו כדי לבקר אותו אז אני אוותר על לשאול אותך.ביי אחות." היא אמרה בזילזול ובחיוך מתגרה. בלעתי את רוקי,מנסה לעכל את מה שקורה בחיים שלי.למה זה כזה מסובך?.
-נ.מ של לורן-
צעדתי לעבר ביתו של עומר בחיוך,כשסיפרו לי שיש לי אחות תאומה הבנתי שזאת כריסטינה.הבנתי שהיא עשתה הכל כדי שאני אעוף מהבית ועכשיו אני אעשה הכל כדי שהיא תעוף מהחיים. צילצלתי בפעמון של הדלת שלהם מצפה שעומר יפתח. הדלת נפתחה ועומר עמד שם,עומר שתמיד עצר את נשמתי וגרם לרגליי לרעוד מרוב התרגשות. הוא הסתכל עלי בהלם וניגש אלי, "עומר.." מילמלתי
"ל..לורן." הוא אמר מופתע ונגע בלחיי….