"מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך"-פרק 14

אוקי אז התגברתי על המחסום כתיבה והצלחתי למצוא המשך..מקווה שתאהבו♥
__
"מצטערת עומר." מילמלתי בכאב והנפתי את הסכין למעלה אבל בסוף הפלתי אותו על הרצפה,לא הייתי מסוגלת לזה,שיהרגו אותי אבל שהוא יחייה. "מה?" הוא שאל בבילבול
"הא שאתה סתם התכופפת." אמרתי בחיוך לא אמיתי והוא רק הנהן בהבנה. התיישבתי לידו מביטה על הרצפה, "דרך אגב קוראים לי כריסטינה." אמרתי והבטתי בו, נשענתי עם ראשי על הקיר ועצמתי את עיניי מצפה לגרוע מכל. "שם יפה." הוא אמר בחיוך
"תודה יחסית לזה שקראת לי לורן," אמרתי בחיוך קל
"אני מצטער על זה את פשוט דומה למישהי שאני הכרתי." הוא אמר בשקט וראיתי את הכאב בעינייו. "הכרת?" שאלתי בשקט
"היא..היא מתה." הוא אמר בעצב ובלע את רוקו.
"אני מצטערת.לא התכוונתי." אמרתי בשקט וחיבקתי אותו,משהו משך אותי אליו כמו מגנט לברזל. "זה בסדר,היא כבר הלכה ואין מה לעשות." הוא אמר והנהנתי בהבנה,הזכרונות על אמי הציפו אותי והכאב רק הכה בי. "בת כמה את?" הוא שאל והביט בי עם עינייו המושכות.
"בת שמונה עשרה," אמרתי בשקט "אתה?"
"בגיל שלך,את לא לומדת?" הוא שאל
"לא." אמרתי בעצב
"בזמן האחרון גם אני לא לומד." הוא אמר וקירב את פניו לפניי.
"אתה הבן של מיכאל?" נפלטה לי השאלה והרגשתי אותו מסתכל עלי בהלם.
"איך את יודעת?" הוא שאל
"אני..אני אמ אתה דומה לו." מילמלתי בפחד.
"וגם בגלל אסי,נכון?" הוא שאל ואני הנהנתי במבוכה,כאב לי להזכר במה שהוא עשה,כאב לי להזכר בזה שזה קרה בגלל אבא שלי. הרגשתי את דמעות הכאב זולגות על לחיי. "הי,עכשיו אני איתך.מבטיח לך שאני אגן עלייך." הוא אמר וליטף את הלחי שלי,מעביר צמרמורות של אהבה וחום.הרגשתי את לבי דופק במהירות ומאיים לפרוץ מחזיי, "את יודעת שאת מיוחדת?" הוא שאל וקירב את פניו. "במה?" שאלתי בשקט
"שאת יכולה להסתיר ממני מי את." הוא אמר בלחש ועיניי נפערו.
"מה?" שאלתי בבילבול מנסה לשקר לו.
"את חושבת שאני לא יודע מי את כריסטינה?" הוא שאל וליטף את הלחי שלי,בלעתי את הרוק בפחד. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר." אמרתי בשקט
"או שתגידי לי מי את או שאני תוקע לך את הסכין הזה בלב." הוא אמר בשקט ואני בלעתי את רוקי בפחד, "אני לא יכולה להגיד לך." אמרתי בשקט
"טוב,אולי זה יגרום לך להגיד." הוא אמר וחתך חתך על צווארי…