מכורים לזיכרון

אני חושבת שאנחנו פשוט מכורים, מכורים לזיכרון.
שלא תבין נכון, אני אוהבת אותך ורוצה אותך בחזרה אלי,
אבל זה לא נראה לי נכון, לחזור לעבר.
נפרדנו מסיבות מסוימות, בעיות שלא הצלחנו לפתור, הם עדיין קיימות, אז מה השתנה?
אתה השתנתה, אני השתנתי, אבל הבעיות שבדרכינו לא השתנו.
אמרת לי שלא הצלחת להיות אם מישהי מאז שנפרדנו, ואני? עשיתי הכל רק כדי לשכוח אותך…
לא הצלחתי, כי אני מכורה לזיכרון הזה שלך, לא מכירה שום דבר אחר…
אולי אתה האחד בשבילי אבל אולי לא
אני חושבת שצריך לנסות משהו אחר, משהו רציני, כדי לדעת עם אני ואתה זה באמת…

תמיד שאני אייתך יש הרגשה טובה, הרגשה שזה נכון, אני ואתה מול כל העולם.
אני מכורה להרגשה הזאת, מכורה אלייך גם במקום כל שהוא.
אבל, פעם שעברה שזה נגמר, זה כאב… שבר אותי, הפכתי לבלגן אחד גדול, התחלתי לעשות שטויות, לעשן, לשתות, סטוצים, מה לא עשיתי…
והכל הכל היה כיד לנסות להשכיח אותך מהראש שלי…
שום דבר לא עזר.
אבל עכשיו, עכשיו שיש לי הזדמנות לחזור לדבר המדהים הזה שהיה לנו….
אני לא בטוחה, לא בטוחה מה אני רוצה
הרגשות שלי אלייך לעולם לא ישתנו או יעלמו, אני תמיד יאהב אותך והיה מכורה לזיכרון שלך ואלייך.
אולי פעם שנייה תהיה יותר טובה, אבל שיברון לב פעם שנייה, היה חזק יותר ומשמעותי יותר
אני לא בטוחה שאני יחזיק מעמד עוד פעם…
תנסה להבין את הדילמה שלי, זה בא ממקום שלא פחד, כי אני יודעת איזה השפעה חזקה יש לך אלי…
אבל הבעיה מתחילה מזה, מזה
שאני מכורה אלייך ולזיכרון.
אוהבת אותך ותמיד אוהב.